אני חי את המציאות המחרידה הזאת כבר 30 שנה. נלחם מול תופעות כאלו בחלק מבתי החולים: מנהלי מחלקות המסרבים להעניק טיפול לקשישים ולחולים סופניים, לא דוברי אמת למשפחות וכתוצאה מכך מרעיבים ומצמיאים את החולים למוות.
עוד בעניין דומה
תפקידינו וחובותינו כרופאים לעמוד על זכויותינו ולהילחם על כל חולה, גם אם נותרו לו רק שעות ואפילו דקות ספורות לחיות
במקום שבו קדושת החיים הופכת למרמס ויו"ר לשכת האתיקה של ההסתדרות הרפואית לשעבר מגבה תופעות של קיצור חיים - הכול אפשרי. תפקידינו וחובותינו כרופאים לעמוד על זכויותינו ולהילחם על כל חולה, גם אם נותרו לו רק שעות ואפילו דקות ספורות לחיות.
בבית חולים מסוים נתקלתי במנהל מחלקה, שאמר לי ולאחות בכירה: "אינני יודע מה חולי אלצהיימר עושים כאן בעולם. מה הטעם להשקיע בהם בהזנה ולהחיותם". הזדעזעתי מדבריו. אמרתי לו: "שמע אילו מלים יוצאות מפיך... בארץ יש 150 אלף חולים דמנטיים וחולי אלצהיימר בדרגות שונות. האם אינם ראויים לחיות?!"
פסק הלכה בנושא זה כבר פורסם בי"ט כסלו תשנ"ה, כלומר לפני 19 שנה. חתמו עליו בנוסף לרבנים אלישיב ואוירבעך ז"ל גם הרבנים שמואל הלוי ווזנר וניסים קרליץ. פסק ההלכה מדגיש כי על הטיפול בחולה הסופני לא ליפול מטיפול בכל חולה רגיל. כמו כן, הוא מיידע את הציבור לתבוע מתן נוזלים, הזנה לפי הצורך (דרך זונדה או בפיום הקיבה), מנות דם ומורפיום במינון מבוקר, אינסולין, אנטיביוטיקה ומנות דם.
פסק הלכה מדגיש כי על הטיפול בחולה הסופני לא ליפול מטיפול בכל חולה רגיל
היום הוחמרו הקריטריונים ההלכתיים ומטפלים עתה גם במחלות נלוות כשהסרטן הוא במצב מפושט. ההלכה מדברת על טיפול בכל בעיה נלווית, אפילו במתן הנשמה בדלקת ריאות קשה או כשנדרש טיפול בהתקף לב ובהפרעות קצב לחולה סופני.
אלא שלפעמים, רופאים מטעים בני משפחות במצח נחושה. זכור לי מקרה בו רופא מסוים טען שאיננו צריך ואיננו חייב להנשים חולה, למרות שיש להנשים זקן גם אם הוא דמנטי וגם אם משערים שאי אפשר יהיה לגמול אותו ממכונת הנשמה.
היום, לאחר שחוק החולה הנוטה למות התקבל (פרופסור שטיינברג ריכז את ההכנות לחקיקה), וכל עבירה עליו היא בגדר מעשה פלילי, הרופאים פוחדים להיות שותפים לדבר עבירה, אם כי עדיין יש ניסיונות הטעייה מכוונים. בני המשפחה צריכים לעמוד על המשמר לזהותם.
אני הקטן כפוף להוראת גדולי ישראל, הנוטלים אחריות לכל ההחלטות הקשות. ברשותי קלסרים עבי קרס מלאים בתיעוד אירועים - חלקם קשים המתארים דילמות מוסריות הדורשות פתרון אתי הלכתי. אני נוהג להביא אותם לגדולי הדור, לרבני ועד ההלכה (ווזנר, ניסים קרליץ, יצחק זילברשטיין, משה ישראל קליין ושריאל רוזנברג), שפוסקים כיצד לנהוג.
אני גם מדריך משפחות כיצד לפעול בכל מצב. מצד אחד, יש להעריך ולהוקיר את עבודתם הקשה של הרופאים והאחיות ולתת מחמאות בונות ומחוות קטנות (אנושיות). אלא שמהצד השני, יש לעמוד בתקיפות על הזכויות ולהבהיר כי עולם הרפואה בישראל פועל בייעוץ עם גורמים בכירים.
בהולנד, כבר 25 שנים, אפילו אנשים הסובלים מדיכאון יכולים לקבל תרופה מתאימה ולהרוג את עצמם. 10% מאוכלוסיית ארה"ב שרויים בדיכאון ולפחות 25% לוקים בחרדות, הפרעות התנהגות אישיות ובעיות נפשיות. ל-3-2 מכל עשרה אנשים יש או היתה בעיית נפש כלשהי. מה יהיה אם כולם יחליטו להשתמש במרשמי המוות?
המדרון החלקלק שאני מתריע לגביו מתחיל בניוון שרירים, ממשיך בחולים עם ממאירות, זקנים, דמנטיים. מי יודע מהו הגבול?
ההולנדים כיום כבעבר לא מחיים גם פצועים מרוסקי אברים מתאונות, ובמקום זאת הם מקבלים מנות סם. התנהגות כזאת היא בגדר מדרון חלקלק. בגרמניה הנאצית, נרצחו 180 אלף גרמנים בגלל "חוסר שלמות פיזית ונפשית". חוסלו כך על פי החוק הנאצי בעלי פיגור מוחי, בעלי מום, חולים ומדוכאים. המדרון החלקלק שאני מתריע לגביו מתחיל בניוון שרירים, ממשיך בחולים עם ממאירות, זקנים, דמנטיים. מי יודע מהו הגבול? מי קובע מהי רמת איכות החיים הירודה, המבטלת את הזכות לחיים?
בבלגיה, חוקק ב-2002 חוק "המתת חסד" של חולים מבוגרים מעל גיל 18 ובאחרונה פורסם בתקשורת שדנים שם בהרחבת החוק, כדי שגם ילדים חולים סופניים מתחת גיל 18 יוכלו לסיים את חיים באמצעות סימום רפואי. ההולנדים איפשרו, בהסכמת הורים, להמית ילדים חולים בסרטן מגיל 12 ומעלה.
אנחנו רואים כי התחלנו בקשישים סופניים, עברנו לחולים כרוניים ופתאום אפילו ילדים - ובלגיה עוד עומדת זקופה ומכריזה שברצונה להיות הראשונה בעולם שתתיר זאת!
בארה"ב מכנים את העידן החדש, שבו החוק מתגייס למען הרג חולים סופניים, כ"תפנית תרבותית". בהולנד פועל ארגון הקורא גם לקשישים מעל גיל 70 להשתמש בשירותי החוק כדי לשים קץ למצבים חולי קשים שבהם התחושה היא שהחיים אינם חיים ואין טעם להמשיך. אלא שזה מדרון ההולך ונעשה חלקלק יותר ויותר. הקולות התומכים בסיום חיים מוזמן גם לבריאים, שסתם "לא רואים סיפוק מחייהם", לאפשר לקשישים להתאבד בסיוע המערכת הרפואית על רקע גילם המתקדם ותפקודם הנסוג - כבר אינם במיעוט.
מי שמחפש עילה שאיננה מוסרית או הלכתית דווקא לצורך מאבק איתנים כלל עולמי בתופעה הבזויה הזאת – ימצא אותה בתיאורים שהצגתי לפניכם כאן .