דעות

מקאמה לחג: "קיצור תולדות הרפואה"

"אצבע בפה ואצבע בפי הטבעת עושות דיאגנוסטיקן מעולה"

סר וויליאם אוסלר  (אבי הרפואה בת הזמן החדש)

********

מינֵי מרעין בישין ליוו את האדם  משחר הבריאה

והשכילו  לפקוד  כמעט  כל   ברייה וברייה.

כבר במכות מצרים נכללו כינים, דבר וערוב

ומיני אז מספרן בלתי נדלה - ככוכבי השמים לרוב.

מחלות  חדשות צצו חדשים  לבקרים –  השכם והערב

הבינו הבריות כי יש לעשות מעשה - מן הראוי להתערב

כל בר בי רב הבין  שמחלות ומגפות  בפירוש זה רע

ולפיכך נתכנסו חכמים לטכס כיצד לבטל רוע הגזרה.

נערך סיעור מוחות, המוח נדרש להפעיל כל עָצָב

בכדי  שניתן  יהיה  למצוא  רעיון לתיקון המצב.

קם אחד, היפוקרטס שמו, חמור סבר, ארשתו קפואה

והכריז: אני מציע כי נקים סטרט-אפ בשם 'רפואה'

העוסק במלאכה יולבש בגלימה ומצנפת על הראש

וכל הלוקה בדווי ומכאוב יבוא אליו מזור לדרוש.

ועוד הוסיף ותיאר  בעל החזון,  עיניו מצועפות

בעתיד אני רואה הנפקת המיזם בשווי הון תועפות.

היפוקרטס הוכיח לאלתר כי על השמרים איננו קופא

נטל קולמוסו וחיבר מיניה וביה  את 'שבועת הרופא'.

הרעיון תפש תאוצה, התגלגל על-פני ארצות ועמים

וההוגה הוגדר כ'אבי הרפואה' בספר תולדות הימים.

וכך מהכא להתם, כל מי אשר גופו הפך תש ורפה

פנה לרופא על-מנת להרפא.

באשר לטיפולים - הדעות לא היו חלוקות:

או הקזת דם או הצמדת עלוקות.

ובמקרים מיוחדים לצורך תיקון  הליקוי

זכה החולה  במנה גדושה של חוקן ניקוי.

ויש אשר יצא החולה כשעל פניו חיוך זרוח

לאחר שכוּבד במנה נאותה של כוסות רוח.

ומכיוון שלכל מחלה היה תמיד אותו הטיפול

ניתן היה להשאיר האבחנה במצב של עִרפול

והרופא  לא  נדרש  כלל לכדי  מחשבה  עמוקה

אלא אך מאיפה להקיז הדם ולהיכן להצמיד עלוקה.

ולעתים, כאמור, כאשר המחלה הייתה עיקשת,

היה מזליף  מימי החוקן לניקוי הכרכשת.

ומעת לעת כטיפול  אקסטרא, כבדרך אגב

היה מצמיד כוס רוח לנבדק על הגב.

וכך התנהלו העניינים בשובה ונחת שנים הרבה

בעוד הרופא בפעילות אבחנתית איננו מרבה.

ואם השכיל החולה לקום מן האלונקה

לאחר שדמו הוקז עד תום ע"י עלוקה

היה הרופא מועטר בדברי שבח והלל

כמי שנפלאות וניסים מסוגל לחולל.

אך אם כשל הרופא והחולה נקרא לישיבה של מעלה

יאמרו הבריות: לא ברופא האשָם – הן הכול מן אללה.

והנה לפתע אי-משם צץ לו רעיון תמוה להנחלה

שמן הראוי  להגיע לכדי טיפול מותאם מחלה.

מעתה הטיפול יתבסס על אבחנת מהות החולי

האם זיהומי הוא, גנטי או אולי מטבולי.

ולפיכך מכאן ואילך נדרש הרופא לשנס המותניים

ולספק אבחנות לכול דורש ועוד  מלוא החופניים.

מעתה נדרשו העניינים להתנהל קצת אחרת

והיה בכך להכניס עולם  הרפואה לסחרחרת

ואותו הרופא שמכיסאו בעבר כלל לא מש

נאלץ לבצע לחולה בדיקה גופנית של ממש.

תקופת הבטלה נגוז נגוזה

מעתה ואילך נדרשת דיאגנוזה.

                     ********

 ראש וראשון היה אוסלר, אבי הרפואה בת הזמן החדש

אותו אוסלר שבאמרות שפר את העולם הרפואי גדש

כולל המֵימרה המוזכרת ברישא של זו המקאמה

ועוד רבות אחרות – זו, ועוד כמה וכמה.

ותודות לפועלו ברפואה, שאליו כל כולו התמסר

זכה הוא מבית המלוכה הבריטי לתואר סר.

אִבחון ברפואה, הוא אמר, מתבטא ביכולת

לנעוץ אצבע בפי החולה ואצבע בחלחולת.

ודי בכך  בכדי שהאבחנה מאליה תצוץ

ואין זה כלל סיפור שמן האצבע מצוץ.

אמנם אוסלר לא השכיל בבני שיחו את ההבנה לטעת

כלום יש לנעוץ את אותה האצבע בפה ובפי הטבעת

ואם כן, מה סדר הבדיקה שמן הרופא מצופה -

כלום תחילה האצבע בעכוז ורק אחר כך בפה?

אך עד כמה שהדבר נשמע כיום דימיוני והזוי

בדיקה גופנית לא נחשבה אז מעשה בזוי

ולא תאמינו, אבל את האבחנה היה הרופא דולה

מבדיקה קלינית ממשית של החולה.

וכאשר האבחנה הייתה ניצבת על כף המאזניים

היה החולה נדרש לתת דגימת מי – רגליים.

אל הרופא עם הנוזל המוזהב הוא היה נחפז

בהבינו כי  בידו  דגימה  שלא  תסולא בפז.

היה הרופא מתבונן בצבע השתן, מרחיב האישון

ואזיי משיר לו טיפתיים על קצה הלשון

זאת לא לפני שהשכיל לקרב השתן אל האף

כדי שאת אדיו המהבילים לקרבו ישאף

וכך המראה, הריח והטעם היו בחזקת הַכְוונה

להדריך הרופא הקלינאי באשר לאבחנה.

כיום המתמחה לא ממש על בדיקה גופנית דלוק

ודואג לשמור אצבעותיו עמוק בכיס החלוק

וקשור הוא, קשר בל יינתק,  ממש בטבורו

באותן בדיקות דימות העושות האבחנה עבורו.

כל  מתמחה, ולוּ דחד יומא, אחוז בולמוס

להזמין בדיקות דימות  באבחת קולמוס.

החולה מקבל הדרכה וכיווני אזימוט

כדי שיצא לאיבחון  במכון הדימות.

וכמסתבר, בדיקה פיזיקלית אינה כה נערצת

והקלינאים מתחמקים מקביעת אבחנה נחרצת.

וכי מדוע יש להתאמץ ולבצע בדיקה גופנית מתישה

כאשר בדיקת הדימות על מגש כסף האבחנה מגישה.

התפתחות זו ברפואה – זאת ניתן לומר בלי חנחון

קשורה, לא מעט, בפיתוחם של אמצעי האיבחון.

רנטגן קשישא בקברו היה מתהפך באי-נעימות

לו ידע כי המקצוע שיסד הפך ל'דימות',

ובמקום חוקן בריום הבדיקה שהיום אקטואלית

הינה דימות המעי בקולונוסקופיה וירטואלית.

 

בימי רנטגן כל ברנש שלקה בכרסו בעווית

היה נשלח לאלתר לצילום 'בטן טבעית'.

ואילו כיום, אותו הברנש – נכון לעכשיו

זוכה לסריקת כרסו בטומוגרף ממוחשב.

והנאמר לעיל כלל ועיקר איננו הכול

שכן ניתן להשתמש בדימות אף בגלי קול.

לאור זאת  השתרש לו מנהג, ובכך אין תֵמה

אבחנות קובעים על-פי MRI  CT ועל-שמע.

כל חצ'קון המופיע לבן תשחורת על הלחי

שבגינו הוא מגיע לבית-החולים שטוף בכי

זוכה לבירור יסודי - אין מקום לאימפרוביזציה

מיד CT , MRI ואף   אנגיו    לאמבוליזציה

וכך אבחנה שיכולה להיעשות במבט אחד מהיר

נעשית בעלות של פנטאהוז יוקרתי במרכז העיר.

כל אבחנה קלינית קלאסית נדרשת אפוא לאימות

בעל-שמע, MRI, CT, וכל  שאר  בדיקות  הדימות.

וכך לאיטה נמוגה ונעלמת לה הרפואה הקלינית

שכן אבחנה מבוססת דימות הינה יותר 'אינית'.

והניתוחים מתבצעים – הנה עינינו הרואות

באמצעות רובוט דה-וינצ'י רב-זרועות

הרופא בחדר הניתוח על כורסה, נינוח יושב

ורואה המתרחש בחלל הצפק על צג המחשב

בעודו מניע ידיות כורת הוא תוספתן הלוקה בדלקת

וזאת ללא הותר על דופן הבטן כל סימן או צלקת.

ולא ירחק היום ונחזה לה בתופעה מתפשטת

המנתח מבצע הניתוחים בשלט רחק דרך המרשתת.

מעבודות מדעיות ומחקרים  חדשניים עולה

שכל טיפול יותאם למבנה הגנטי של החולה

והרפואה בעתיד אשר תהא ממש אקטואלית

תהיה רפואה מותאמת אישית – אינדיבידואלית

כל איבר מתבלה אשר חורק ונואק

יוחלף לאלתר בדגם טורבו משוכלל ובוהק.

עם התפתחויות שכאלו  המדענים   'מאיימים'

יוכל האדם לחיות לנצח עד אחריתם של ימים.

- המקאמה פורסמה ב'הרפואה', כרך 148, חוב' 6.

                             *******

1

ניתוח רובוטי

נושאים קשורים:  דעות,  אבחנה,  היסטוריה של הרפואה,  הומור,  מקמאה,  ראש השנה
תגובות
דר' עוזי רביב
23.09.2014, 00:49

מצוין וכל כך צודק. נראה שהרפואה הקלינית, אותה למדנו ממורינו, שלמדו ממוריהם - שלפני הכל התבוננות ומישוש, האזנה וניקוש - נראים היום כאיזה קשקוש ויש שימוש נרחב באמצעי דימות ומעבדה.
אגב, ד"ר דני פריד ז"ל,שהיה מנהל מחלקת ילדים בוולפסון, ששם את הדגש על הבדיקה הקלינית הקלאסית, נהג לצטט את אימרתו של אוסלר בפני הסטודנטים לרפואה והמתמחים.
לד"ר ברזילי - המשך בכתיבת מקאמות מוצלחות כמו זו. שנה טובה והמשך עבודה רפואית ופיוטית!

ד"ר ארקין יחיאל
23.09.2014, 06:50

שוב חרז הרןפא אחת מיצירותיו
והפליא בעוד אחת ממקמותיו
אכן נגישות אמצעי ההדמייה
הופכת את האבחנה הרבה יותר קלה

שרה וגדעון
25.09.2014, 16:34

ממש משעשע.

איזו חריזה - ממש שירה.
מקווים שהדור הצעיר של הרופאים מבין כל מילה...

אהוד הר שמש
26.09.2014, 22:04

טוב שיש עוד רופאי משפחה, במיוחד בפריפריה

ישראל שטיגליץ
28.09.2014, 21:54

מנשה היקר,
כהרגלך, השכלת לתאר בצורה הומוריסטית מאלפת...
שלא נזדקק לבדיקות כאלה...
בריאות טובה

ד"ר ברקוביץ אבנר
28.09.2014, 23:07

מנשה היקר!
כל כך נהניתי לקרוא את המקאמה הנ"ל . זה כל כך נכון אך אל נא תשכך כי כיום אנו עוסקים יותר ויותר ברפואה מתגוננת וכאן אתה וחביך הרדיולוגים באים לעזרתנו.,

יוסי שינה
16.10.2014, 08:22

למנשקה
עברית שפה יפה אבל אתה עושה אותה יפה יותר.
אכן לצערנו הצעירים מפסידים לטובת אנדרלמוסיה של שפות.
חג שמח
י. שינה

שייקה
23.10.2014, 15:49

יש לא מעט בדברים אבל האחרון שהייתי מצפה ממנו לומר דברים שכאלה הוא מומחה ל-US שהרי זו המהפכה הרפואית הבאה שאנו כבר נמצאים בראשיתה.