מחסום הדם-מוח, המגביל את הכניסה של תוצרים, פתוגנים ותאים הנישאים בדם לתוך המוח, חיוני לתפקוד נוירולוגי ועיבוד מידע תקינים. בדיקת רקמות לאחר המוות מצביעה על פגיעה במחסום הדם-מוח במחלת האלצהיימר. עם זאת, עד כה לא היה ניתן להגדיר במדויק מתי מתרחשת הפגיעה הזו.
עוד בעניין דומה
במחקר הנוכחי בדקו החוקרים חולים שגויסו מהמרכז לחקר האלצהיימר בדרום קליפורניה. הם עשו שימוש בפרוטוקול מתקדם של דימות תהודה מגנטית דינמית ,המגבירה את הקונטרסט, עם רזולוציה גבוהה מרחבית של הרקמות, כדי לכמת את חדירות מחסום הדם-מוח במוחם של בני-אדם חיים.
החוקרים מצאו, שקיים קשר בין גיל החולה לקריסת מחסום דם-מוח, באזור ההיפוקמפוס החשוב ללמידה ולזיכרון
בנוסף, נבדקו סמנים ביולוגיים לקריסת המחסום בנוזל המוחי-שידרתי (CSF) של החולים, פגיעה בתאים וסקולריים כולל פריציטים (pericytes) ותאי אנדותל, תגובה דלקתית, פגיעה בנוירונים, ופפטידים אמילואידים מסוג β.
החוקרים מצאו, שקיים קשר בין גיל החולה לקריסת מחסום דם-מוח, באזור ההיפוקמפוס החשוב ללמידה ולזיכרון, אזור אשר נפגע בשלבים הראשונים של מחלת האלצהיימר.
קריסת מחסום דם-מוח בהיפוקמפוס ובאזוריו המשניים כולל CA1 וכן בבליטות המשוננת (dentate gyrus), החמירו כאשר היתה פגיעה קוגניטיבית קלה שאושררה על ידי בדיקת נוזל מוחי שידרתי (CSF) לפגיעה במחסום דם-המוח הקשורה בפריצטים (pericytes).
החוקרים מסכמים, כי הנתונים מצביעים על כך שקריסה של מחסום דם-מוח הוא אירוע מוקדם במוח האדם המזדקן, שמתחיל בהיפוקמפוס ויתכן כי משחק תפקיד בפגיעה קוגניטיבית.