מחקר שנעשה באוניברסיטת בן גוריון בבאר-שבע מרחיב את הידע לגבי הליקוי המכונה "עיוורון פנים" – פרוסופגנוזיה (prosopagnosia) - הגורם לאי יכולת לזהות פרצופים; על פי ההערכות, כ-2.5% מהאוכלוסייה לוקה ברמה מסוימת של הליקוי.
עוד בעניין דומה
במחקר שערכו חוקרות מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן גוריון ושפורסם בחודש שעבר בכתב העת Neuropsychologia, תואר מקרה ייחודי של מנגנון "זיהוי פרצופים" אצל סטודנטית ישראלית בת 22. הסטודנטית לא זיהתה פנים של בני אדם – אבל הבחינה בין סוסים שבהם טיפלה.
החוקרות, פרופסור גליה אבידן ותלמידת המחקר שלה, הדוקטורנטית נילי וייס וכן הדוקטורנטית אליה מרדו (מאוניברסיטת חיפה), ציינו כי ממצאי המחקר מצביעים על כך שניתן, ככה הנראה, לפתח אצל הלוקים בפרוסופגנוזיה דרכים חילופיות של כישורי זיהוי ויזואליים.
פרוסופגנוזיה, ציינה פרופסור אבידן, היא ליקוי המתבטא בקושי משמעותי או אי-יכולת לעבד להבחין בין פרצופים שונים, כאשר במקרים קיצוניים הלוקים בתופעה מתקשים אפילו בזיהוי בני משפחתם. הליקוי יכול להיות מולד או להיגרם מפגיעה מוחית. "הציבור כמעט שאיננו מודע לליקוי הזה, למרות שעל פי הערכות מספר לא מבוטל של אנשים סובלים מהצורה המולדת שלו, ולעתים גם הם עצמם אינם מודעים לכך שקיים אצלם ליקוי כזה", אמרה.
ממצאי המחקר מצביעים על כך שניתן, ככה הנראה, לפתח אצל הלוקים בפרוסופגנוזיה דרכים חילופיות של כישורי זיהוי ויזואליים לאנשים הסובלים מליקוי מולד זה
המנגנון שבעזרתו בני אדם תופסים פרצופים נקרא "תפיסה הוליסטית". הוא מבצע במוח עיבוד מהיר של מכלול פרטי הפנים (עיניים, אף, פה) בעת הסתכלות על פרצופו של אדם - במקום עיבוד סדרתי של המידע החזותי לגבי כל פרט בנפרד. מנגנון עיבוד מסוג זה מאפשר זיהוי של הפרצוף במבט מהיר אחד, מבלי להשקיע מאמץ גדול.
"שנים רבות התחבטו חוקרים בעיקר מתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית בשאלה, אם זיהוי פרצופים מהווה קטגוריה ייחודית אשר מעובדת במנגנונים מוחיים והתנהגותיים נפרדים, או שפרצופים מהווים מקרה קצה של רכישת מומחיות ראייתית, כגון מומחיות בזיהוי מכוניות או ציפורים", אמרה פרופ' אבידן.
במחקר הנוכחי התברר, כי תודות לאימון משמעותי, מסוגלים אותם מנגנונים לשמש גם לזיהוי אובייקטים אחרים שעבורם נרכשה מומחיות ראייתית.
הרעיון לביצוע המחקר עלה כאשר למעבדתה של פרופסור אבידן במחלקה לפסיכולוגיה הגיעה סטודנטית הסובלת מפרוסופגנוזיה מולדת. "היא עבדה בחוות סוסים מאז גיל 7, ובעקבות כך רכשה מיומנות גבוהה לזיהוי סוסים ולהבחין ביניהם", סיפרה.
"נסיבות ייחודיות אלו, אשר בעטיין, למרות הקושי בתפיסה החזותית של פרצופי אדם, נרכשה אצלה מומחיות בתפיסה חזותית של אובייקטים מקטגוריה ראייתית אחרת, פותחת צוהר לחקר המנגנונים המתווכים מומחיות ראייתית", הוסיפה פרופ' אבידן.
במחקר נמצא, כי הנבדקת, שבדומה לכל אלו שהם לקויי עיוורון פנים, איננה עושה שימוש בתפיסה הוליסטית בעת שהיא מתבוננת בפנים, פיתחה אסטרטגיות התנהגותיות ייחודיות, שאינן הוליסטיות, לתפיסה חזותית שמאפשרת לה להבחין בין הסוסים השונים שבהם טיפלה.
בעקבות הממצא הזה החלו פרופסור אבידן ונילי וייס במחקר המשך הנעשה באמצעות תהודה מגנטית תפקודית (fMRI) ובו נמצאו אצל אותה סטודנטית אזורים מוחיים להם תפקיד מרכזי בתפיסה החזותית של פרצופים, הפועלים באופן דומה גם בעת שהיא מזהה סוסים - וזאת בניגוד לנבדקות אחרות, אשר אצלן קיימת סלקטיביות לפרצופים בלבד באזורים אלה.
תוצאות מחקרים אלו מדגימות, כי מבחינה התנהגותית ניתן לרכוש מומחיות ומיומנות ראייתית ללא המנגנונים המתווכים בתפיסה החזותית של פרצופים. אולם מבחינה מוחית, בהינתן קיומו של ליקוי בתפיסת פרצופים אנושיים, מנגנונים העומדים בבסיס תפיסת הפרצופים עשויים לעמוד גם בבסיס תפיסת קטגוריות אחרות של מומחיות ויזואלית.