פסיכותרפיה בין-אישית (Interpersonal psychotherapy) פותחה לטיפול בדיכאון אבל נבחנה לשימוש בהפרעות נפשיות אחרות. מטה-אנליזה חדשה של מחקרים אקראיים בחנה את ההשפעה של פסיכותרפיה בין-אישית עבור מגוון הפרעות נפשיות.
עוד בעניין דומה
בוצע חיפוש במאגרי המידע PubMed, PsycInfo, Embase ו-Cochrane על מנת לזהות את כל המחקרים שבחנו פסיכותרפיה בין-אישית עבור בעיה נפשית.
90 מחקרים עם 11,434 משתתפים נכללו. פסיכותרפיה בין-אישית עבור דיכאון בשלב האקוטי היתה בעלת השפעה בינונית עד גדולה בהשוואה לקבוצת הביקורת (g=0.60י; 95%CI 0.45-0.75). לא נמצא הבדל משמעותי עם תרפיות אחרות (Differential g=0.06) וטיפולים תרופתיים (g=-0.13). טיפול משולב היה יותר יעיל מפסיכותרפיה בין-אישית לבד (g=0.24).
פסיכותרפיה בין-אישית בדיכאון מתחת לסף הקליני מנעה בצורה משמעותית את ההתפתחות של דיכאון מאג'ורי, ופסיכותרפיה בין-אישית מניעתית הפחיתה שיעור חזרת הדיכאון. פסיכותרפיה בין-אישית נמצאה בעלת השפעה משמעותית על הפרעות אכילה, אבל ההשפעה כנראה קטנה יותר מההשפעה של טיפול קוגניטיבי התנהגותי בשלב האקוטי של הטיפול.
בהפרעות חרדה, פסיכותרפיה בין-אישית היתה בעלת השפעה גדולה בהשוואה לקבוצות הבקרה, ואין עדות לכך שפסיכותרפיה בין-אישית היתה פחות יעילה מטיפול קוגניטיבי התנהגותי.
נמצא סיכון להטיות כפי שהוגדר על ידי Cochrane Collaboration במרבית המחקרים, אך היתה אינדיקציה מועטה לכך שההטיות השפיעו על התוצאים.
מסקנת החוקרים היתה, כי פסיכותרפיה בין-אישית יעילה בטיפול אקוטי בדיכאון ועשויה להיות יעילה במניעה של הפרעות דיכאוניות חדשות ובמניעת חזרה. פסיכותרפיה בין-אישית עשויה להיות יעילה גם בטיפול בהפרעות אכילה והפרעות חרדה, והראתה השפעות מבטיחות בהפרעות נפשיות אחרות.