מחקר חדש בדק אם פעילויות הגורמות לעוררות קוגניטיבית מפחיתות את משך וחומרת דליריום באנשים עם דמנציה קודמת ומשפרות תפקוד קוגניטיבי ומוטורי לעומת הטיפול המקובל כיום.

המחקר בוצע בתבנית של מחקר קליני אקראי חד-סמיות בשמונה מרכזי טיפול בתר-חריף. במחקר השתתפו 283 מבוגרים עם דמנציה ודליריום המתגוררים בקהילה. עורכי המחקר סיפקו למשתתפים פעילויות מעוררות קוגניטיבית עד לפרק זמן של 30 ימים.

התוצאים העיקריים שנמדדו היה משך הדליריום (שהוערך על ידי Confusion Assessment Method) וחומרת הדליריום (הוערכה על ידי Delirium Rating Scale). תוצאים משניים שנבדקו היו תפקוד קוגניטיבי (הוערך על ידי Digits Forward, Montreal Cognitive assessment ו-CLOX) וגופני (הוערך על ידי Barthel Index).

בשתי הקבוצות נצפה אחוז דומה של ימים ללא דליריום (קבוצת התערבות: 64.8%, רווח בר-סמך של 95%=59.6-70.1; קבוצת ביקורת: 68.7%, רווח בר-סמך של 95%=63.9-73.6; P=0.37, על פי מבחן ווילקוקסון) וחומרת דליריום (טווח 0-י39: קבוצת התערבות: 10.77, רווח בר-סמך של 95%=10.10-11.45; קבוצת ביקורת: 11.15, רווח בר-סמך של 95%=10.50-11.80; הבדל של 0.37, רווח בר-סמך 95%=0.56-1.31, P=0.43).

שינויים משמעותיים לטובת קבוצת ההתערבות נצפו בבדיקת התוצאים המשניים (תפקוד ניהולי, טווח 0-15: קבוצת התערבות: 6.58, רווח בר-סמך של 95%=6.12-7.04; קבוצת ביקורת: 5.89, רווח בר-סמך של 95%=5.45-6.33; הבדל של 0.69-, רווח בר-סמך 95%= 1.33--0.03-, P=0.03; פרקסיס קוגניטיבי, טווח 0-י15: קבוצת התערבות: 8.84, רווח בר-סמך של 95%=8.83-9.34; קבוצת ביקורת: 7.53, רווח בר-סמך של 95%=7.04-8.01; הבדל של 1.31-, רווח בר-סמך 95%= 2.01-0.61-, P<0.001).

לאחר תקנון לקיום פרקסיס קונסטרוקטיבי לפני תחילת המחקר ההבדלים בין הקבוצות לא היו מובהקים סטטיסטית בהיבט זה. שהות ממוצעת במוסד הבתר-חריף הייתה קצרה יותר בקבוצת ההתערבות (36.09 ימים) לעומת קבוצת הביקורת (53.13 ימים) (שגיאת תקן=0.15, P=0.01, מודל רגרסיה שלילי בינומי).

מסקנת החוקרים היא, כי פעילויות מעוררות קוגניטיבית לא שיפרו דליריום אך שיפרו תפקודים ניהוליים וקיצרו משך שהות. טיפול בדיליריום דורש ניהול לא-תרופתי משמעותי יותר כאשר מדובר באוכלוסייה עם דמנציה.

מקור:
olanowski, A. et al. (2016) Journal of The American Geriatrics Society. 64(12), 2424