אמנם תפקידו של ה-IQ (מנת משכל) בדיסלקציה התפתחותית נותר מעורפל, אך הגישות הקליניות והמחקריות הדומיננטיות מסתמכות על הגדרה של דיסלקציה, ולפיה כישורי קריאה צריכים להיות נמוכים במידה משמעותית מהמצופה, בהתחשב ב-IQ של האדם.
עוד בעניין דומה
החוקרים מדווחים כי השתמשו ב-MRI תפקודי כדי לבחון אם הבדלים באקטיבציה של המוח במהלך עיבוד פונולוגי, המאפיינים דיסלקציה, דומים או שונים בקרב ילדים שכושר הקריאה שלהם גרוע ושציוני ה-IQ שלהם גבוהים (קוראים חריגים) ובקרב ילדים שכושר הקריאה שלהם גרוע ושציוני ה-IQ שלהם נמוכים (קוראים לא חריגים).
בשתי דגימות בלתי תלויות שכללו 131 ילדים שנותחו על פי דפוס חד ורב-משתני, מצאו החוקרים כי קוראים גרועים, חריגים ולא חריגים, הראו דפוסים דומים של ירידה באקטיבציה באזורים במוח, כמו האזור הפריאטוטמפורלי והאזור האוקסיטוטמפורלי.
תוצאות אלו מצטרפות להוכחה התנהגותית קיימת ומצביעות על כך שללא קשר ל-IQ, קוראים גרועים הם בעלי קשיי קריאה מסוגים דומים בהקשר לעיבוד פונולוגי.
מקור: