ירידה במשקל ידועה כמגנה מפני סוכרת, אך שמירה על משקל נמוך דרך שינוי אורחות חיים היא קשה. רוב המחקרים עד כה הראו את ההשפעה של ניתוחים בריאטריים כטיפול בסוכרת קיימת אך לא במניעת התפתחותה, במיוחד לאורך שנים של מעקב.
עוד בעניין דומה
במחקר פרוספקטיבי זה 3,429 מטופלים הסובלים מעודף משקל (BMI מעל 34 בקרב גברים ומעל 38 בקרב נשים, בממוצע) אך ללא סוכרת היו במעקב למשך 15 שנה. 1,658 עברו ניתוח בריאטרי ו-1,771 לא עברו ניתוח זה. למעט הבדל זה, כולם היו בעלי מאפיינים זהים ברמת הקבוצה. הניתוחים הבריאטריים היו השמת טבעת, גסטרופלסטיה או מעקף קיבה. מטופלים שלא עברו ניתוח קיבלו טיפול תומך שגרתי.
חשוב לציין שבאופן כללי קבוצת המטופלים שעברה ניתוח הייתה שמנה יותר ונמצאו אצלה יותר גורמי סיכון. התפתחות סוכרת הייתה אחת מנקודות הציון שהוערכו אצל חולים שסיימו 15 שנות מעקב.
תוצאות: סוכרת התפתחה אצל 392 פציינטים מתוך קבוצת הביקורת ואצל 110 בקבוצת הטיפול, נתון המקביל להיארעות של 28.4 מקרים ל-1,000 איש בקבוצת הביקורת לעומת 6.8 בקבוצת הטיפול. BMI התחלתי לא היה גורם משפיע על מניעת סוכרת בעקבות הניתוח, אך בדיקת גלוקוז פגומה בצום (impaired fasting glucoseי(IFG)) כן. בקרב מטופלים שהייתה להם בדיקת גלוקוז פגומה בצום, הניתוח הוריד ב-87% את הסיכון, ובאופן כללי 10 מתוך 13 אנשים שסבלו מעודף משקל ועברו את הניתוח לא פיתחו סוכרת. תמותה בעקבות הניתוח הייתה 0.2%, ו-2.8% מהמטופלים נזקקו לניתוח נוסף.
לסיכום, ניתוח בריאטרי (על כל סוגיו) למטופלים הסובלים מעודף משקל מנע התפתחותה של סוכרת, במיוחד בקרב מטופלים שהתחילו עם בדיקת גלוקוז בצום לא תקינה.
ערך: ד"ר רועי תירוש
מקור: