• יו״ר: ד"ר צבי פישל
  • יו"ר יוצא: פרופ' חיים בלמקר
  • יו"ר נבחר: פרופ' יובל מלמד
  • מזכירה: ד"ר מרינה קופצ'יק
  • גזברית: ד"ר לירון בודינגר
  • עורך IJP: פרופ' ישראל שטראוס
  • עורך האתר: ד"ר גלעד אגר
דעות

תופעה לא נדירה: על הפרעת קשב בקרב נשים

בשנות התשעים היחס בין נשים לגברים המאובחנים בסובלים מהפרעות קשב היה 1 ל-9 , היום היחס בין המאובחנים השתנה, והוא קרוב ל 51% גברים מול 49% נשים

בניגוד למה שרבים חושבים, הפרעת קשב וריכוז איננה נפוצה יותר אצל גברים, אלא שהביטוי שלה אצל נשים יכול להיות שונה, ולכן פעמים רבות נשים שסובלות מהפרעת קשב מאובחנות בגיל מאוחר יחסית, או לא מאובחנות כלל. התוצאה כמובן יכולה להיות סבל מיותר לאותן נשים שלא אובחנו, וגם יצירת סטיגמה מיותרת על נושא הפרעת קשב ונשים.

קחו לדוגמא סיפור קלאסי הנוגע להפרעת קשב אצל נשים: דמיינו ילדה שסובלת מקשיי קשב אבל היא די אינטיליגנטית. היא מסוגלת לשמוע פעם אחת את המורה מסבירה משהו כדי להבין במה מדובר ואז להמשיך לחלום. מכיוון שהיא חכמה היא מסוגלת לקבל ציונים טובים ביחס לכיתה שלה, ומכיוון שהיא לא מפריעה למורים הם לא ישימו לב שיש בעיה. אף אחד לא חושב שיש לה הפרעת קשב וריכוז, עד לשלבים מאוחרים יותר שבהם היא אמורה לשלב בין ניהול בית ומשפחה, לקריירה ולימודים. בשלב הזה חוכמת החיים כבר לא מספיקה כדי להתגבר על בעיות הקשב והיא תפנה לאבחון ולטיפול במקרה הטוב, או שתמשיך לסבול בשקט.

יש שני מצבים הנוגעים להפרעת קשב: הפרעת קשב מאובחנת, והפרעת קשב שאינה מאובחנת. אצל נשים (וגברים) שאינן מאובחנות, יש סיכוי גדול יותר להיסטוריה של עבירות תנועה, התמכרות לחומרים שונים, אימפולסיביות והפרעות אכילה. מעבר לכך, יש להן סיכוי גבוה יותר לפתח חרדה או דיכאון. נשים רבות שסובלות מהפרעת קשב בלתי מאובחנת מסתובבות עם תחושה שהחיים שלהן הן החמצה אחת גדולה, כאילו משהו עצר אותן.

הבעיה החברתית הקשורה בכך, היא שיש ציפייה לא נכונה מנשים להצליח במגוון עבודות ותפקידים, ואילו הגברים מצופים להצליח במשהו אחד בכל פרק זמן נתון. הגבר יהיה בעבודה, בעוד האישה אחראית גם לקריירה שלה, גם לתפקוד של הבית וגם לעצמה – ואת כל אלו היא אמורה להצליח לנהל בצורה אופטימלית בו זמנית. אם נתעלם לרגע מהאפליה המגדרית, הרי שבמילא אם "את לא מצליחה" הרי זה רק טבעי כי אי אפשר לעשות את זה, אבל הכישלון לעמוד במשימה הבלתי אפשרית יכול להסתיר את העובדה שמדובר בהפרעת קשב וריכוז לא מטופלת (שהופכת את הבעיה לקשה עוד יותר).

למזלנו, התמונה מתחילה להשתנות קצת. אם בשנות התשעים היחס בין נשים לגברים מאובחנים היה 1 ל-9 , היום היחס בין המאובחנים כבר קרוב ל 51% גברים מול 49% נשים. המשמעות היא שיותר בנות מאובחנות מבעבר. כך גם בקליניקה שלי – מספר הנשים הפונות לאבחון או טיפול שווה (אם לא גדול יותר) ממספר הגברים הסובלים מהפרעת קשב שפונים לטיפול.

מעבר לכך, נשים לא חייבות להמשיך לסבול בשקט את הפרעת הריכוז שלהן רק בגלל "שהבלגאן" הוא התנהלות מקובלת חברתית. יש הרבה פתרונות שיכולים כיום לשנות את הכיוון הכללי של החיים שאולי מלווים בתסכול בגלל בעיות הקשב. אפשר למצוא פתרונות תרופתיים, אימון להפרעת קשב, מיינדפולנס (קשיבות) וטיפול קוגניטיבי התנהגותי. כל אלה יכולים לסייע בארגון החיים ובהתמודדות עם בעיות הקשב.
הידיעה שהפרעת הקשב היא מה שהפריע לאדם להגשים את המשאלות שלו מהווה בפני עצמה הקלה משמעותית, אבל חשוב מכך יכולה לכוון את האדם להתמודדות בריאה יותר עם המגבלות שלו.

נושאים קשורים:  דעות,  הפרעות קשב וריכוז
תגובות
 
יעל
17.03.2013, 12:00

הייתי שמחה אם הייתם עושים הסברה הן להורים המטומטמים שיש לי והן לכל מקומות הלימוד והעבודה שחושבים שיש לנו מכשיר הקלטה בראש ושאנחנו יכולים לזכור ולהפנים כל דבר חדש ברגע.

אני בת 37 ומרגישה כל כך מבוזבזת. הייתי יכולה להגיע לרמות מדהימות של יכולות ואני מרגישה שאני גוררת את עצמי אחרי כולם.
וכשאני מגיעה סוף סוף ליכולת לשביעות רצוני והסביבה, אני מגלה שאחרים, צעירים ממני פי 2, הגיעו לשם מזמן.

לא כואב הלב?