טראומה

מי נמצא בסיכון מוגבר ל-PTSD?

על פי מחקר בהשתתפות חוקרים ישראלים, מידת הקשב לאיום (threat related attention) בטרם החשיפה לארוע הטראומטי משפיעה על הסיכון להתפתחות PTSD) Post Traumatic Stress disorder)

07.04.2013, 13:55

חשיפה לקרב כרוכה בסיכון להתפתחות PTSD, אולם התגובה הנפשית לחשיפה שונה בנחשפים שונים, והבסיס להבדל אינו מובן. חשוב לזהות גורמי סיכון כמו גם גורמי חוסן באשר ל-PTSD, במיוחד כאלו שניתנים להשפעה. מרבית המחקרים העוסקים ב-PTSD בחנו מטופלים לאחר שאובחנו כסובלים מ- PTSD. מחקר זה הינו מחקר אורכי פרוספקטיבי, שבחן חיילים במהלך שלבים שונים של שירותם הצבאי על מנת לאתר גורמי סיכון שונים המשפיעים על הסיכון ל-PTSD (כולל סיכון סביבתי), ולבחון את הקשר בין שני גורמים שנבחנו בעבר - מידת הקשב לאיום ופולימורפיזם בגן 5-HTTLPR – באזור הפרומוטור של הגן לטרנספורטר של סרוטונין – לבין הסיכון ל- PTSD.

החוקרים עקבו אחר 1085 חיילים (גיל ממוצע 18.8) מתחילת הכשרתם. המפגש הראשון התקיים עד שבועיים טרם גיוסם (נבחנו 890 חיילים), המפגש השני 24 שבועות מאוחר יותר (נבחנו 927 חיילים), לקראת תום הכשרתם אך לפני תעסוקה מבצעית, והמפגש השלישי והאחרון התקיים שנה לאחר גיוסם, לאחר תעסוקה מבצעית במשך שישה חודשים (נבחנו 749 חיילים). 487 חיילים השלימו את כל שלבי המחקר.

חיילים בסיכון מוגבר ל-PTSD (אילוסטרציה)

חיילים בסיכון מוגבר ל-PTSD (אילוסטרציה)

בנוסף למילוי שאלונים, התבקשו החיילים לבצע משימה הבוחנת את מידת הקשב כלפי איום. במשימה זו נבחן הפער בין זמן התגובה במשימה בה נדרש החייל לזהות ולהגיב למילה בעלת משמעות מאיימת לבין משימה בה נדרש להגיב למילה בעלת משמעות ניטרלית, כאשר ככל שהפער לטובת המילה המאיימת (threat bias) גדול יותר, מידת הקשב לאיום גבוהה יותר. בשלב האחרון של המחקר נבחן קיומם של תסמיני PTSD בקרב החיילים (תסמינים משמעותיים קלינית הוגדרו כמינימום של תסמין חודרנות אחד, שלושה תסמיני המנעות, שני תסמיני עוררות יתר, וניקוד כללי של 50 נקודות ב-PTSD Check List).

ממוצע ארועי החשיפה לקרב היה 2.03 ארועים לחייל. מידת החשיפה השפיעה כצפוי על הסיכון לקיום תסמיני PTSD. גם העדר השכלה תיכונית, תסמיני PTSD טרם התעסוקה המבצעית וסיפור של חשיפה לטראומה בעבר נמצאו קשורים בסיכון מוגבר ל- PTSD לאחר התעסוקה המבצעית.

קיום תסמיני PTSD בשלב האחרון נמצא קשור בהמצאות threat bias גבוה יותר בהערכה הראשונה
(טרם הגיוס), ובאמצעות תגובה הפוכה - BIAS AWAY FROM THREAT -בהערכה השנייה (לאחר ההכשרה אך לפני התעסוקה המבצעית).

השונות הגנטית לא השפיעה על הסיכון להתפתחות תסמיני PTSD בפני עצמה, אולם השפיעה על הקשר בין מידת הקשב לאיום לבין הסיכון ל-PTSD – כלומר, חיילים בעלי פנוטיפ של שעתוק נמוך של 5-HTTLPR, בעיקר כאלה שמציגים קשב מוגבר לאיום בעת תעסוקה (תגובה "נורמטיבית" במקרה זה), נוטים פחות להציג תסמיני PTSD לאחר חשיפה לארוע טראומטי.

החוקרים מסכמים כי על פי המחקר קיימת פלסטיות במידת הקשב לאיום, המשתנה במהלך ההכשרה הצבאית והתעסוקה המבצעית. מודל המבוסס על מידת הקשב לאיום ושונות גנטית, בנוסף למידת החשיפה לארועי קרב, השלמת לימודים בתיכון, קיום תסמיני PTSD טרם התעסוקה המבצעית והיסטוריה של חשיפה לטראומה, הסביר חלק מהשונות בין חיילים שונים בסיכון להתפתחות PTSD. הבנת מתאמים אלו עשויה לעזור במציאת טיפולים חדשים ובמניעת PTSD (בדומה לטיפול ATTENTION BIAS MODIFICATION בו אדם הסובל מחרדה חברתית פועל להכוונת הקשב כלפי גורמים סביבתיים חיוביים במקום כלפי גורמים סביבתיים המעוררים חרדה).

ערכה: דר' ורד פרכטר
מקור:
Wald et al.; Attention to Threats and Combat-Related Posttraumatic Stress Symptoms: Prospective Associations and Moderation by the Serotonin Transporter Gene, JAMA Psychiatry. 2013 Feb 13:1-9 [Epub ahead of print]

נושאים קשורים:  טראומה,  PTSD,  צה"ל,  קרב,  קשב,  איום,  מחקרים
תגובות