דעות

על הניסיון האישי באומנות ככלי טיפולי

הוספת אומנות לטיפולים שונים כפי שלשמחתי נעשה לאחרונה בארץ העמיקה והרחיבה את ההשפעה הטפולית לרבדים עמוקים יותר של הנפש

לפי פרופסור בוריס שץ שיסד וניהל את אקדמית האמנות בצלאל והיה אומן בעצמו: "אומנות היא שפת הנפש", "אומנות בלי נשמה –כתפילה בלי כוונה". לפי שץ : האומנות מוגדרת כהעברת תכנים ומסרים ריגשיים מהאומן לצופה. לדעתי לא רק העברת מסרים רגשיים אלא גם תכנים ומסריםתחושתיים, חושיים ומחשבתיים.

כאשר דנים על אומנות אנו עוסקים לא רק על נשוא אהבתו של פרופ' שץ ,קרי ציור ופיסול אלא גם במוסיקה, פסיכודרמה, ספרות, שירה, תאטרון, ריקוד ועוד.

לפני שנעסוק בתכנים המרפאים (קורטיביים) של האומנות יש להבהיר נקודה ביחס לטפולים הפסיכולוגיים: בטפולים הפסיכולוגיים הקלסיים שנעשו בעשרות שנים האחרונות :פסיכואנליזה ,פסיכותרפיה דינמית וטיפול קוגניטיבי המיקוד היה בתחום הקוגניציה(מחשבות וזכרון) והרגש.

נהר (ציור: ד"ר אמי שופמן)

נהר (ציור: ד"ר אמי שופמן)

הוספת אומנות לטיפולים שונים כפי שלשמחתי נעשה לאחרונה בארץ במסגרות אישפוז ובמסגרות אמבולטוריות- העמיקה והרחיבה את ההשפעה הטפולית לרבדים עמוקים יותר של הנפש דהיינו: חושים ותחושות (ולא רק מחשבות ורגשות).

את המימד של שטחיות ועומק בעולם הנפש ניתן להסביר ציורית- אנטומית ולא רק פילוגנטית): המחשבות- מקורן בחלק השטחי ביותר של המוח - נאוקורטקס;  רגשות וזכרון- מקורם בחלק מעט יותר עמוק במוח - מערכת לימבית; חושים-מקורם בחלק עמוק יותר של המוח - למשל חוש הראיה העובר דרך העצב האופטי; תחושות - מנוקזות לאיבר עמוק במוח וקדום ביותר מבחינה פילוגנטית - תלמוס;

לכאורה האומנות נוגעת בחלק העמוק יותר של הנפש : בחושים והתחושות ,לעומת הפסיכואנליזה או טיפול קוגניטיבי,שהם בעלי חשיבות כשלעצמם. מובן שהאומנות לא באה במקום הטפולים הקלסיים הנ"ל אלא כתוספת משמעותית ובעלת משקל סגולי משל עצמה.

במאמרי הקודם (היבטים רוחניים בטיפול) תארתי כיצד האמנות השפיעה לטובה על מטופלי.

ברצוני להתוודות שגם עלי לאומנות היתה השפעה מזככת מבחינה נפשית.

צויר בהרי ירושלים

צויר בהרי ירושלים (ציור: ד"ר אמי שופמן)

אני מצייר כ-33 שנים. בהתמחות לפסיכיאטריה לפני כ-30 שנה אחת הציפיות ממתמחה בצדק רב היתה שיעבור בעצמו פסיכותרפיה ואכן עברתי פסיכותרפיה דינמית שעזרה לי, אך אין ספק שהציור חדר לתכנים יותר עמוקים של הנפש כפי שהסברתי לעיל בנוגע לחושים ותחושות שנתנו מזור משמעותי לנפשי.

לדעתי כל אחד נתקל במצבים שהשפה, הדיבור,המלל והחשיבה אינם מסוגלים לתאר את החוויה שעליה אמונים רק החושים והתחושות.בעניין זה כתב הסופר האגדי תומאס מאן ב"מוות בונציה" את המשפט הבא:"לא ניתן לתאר במילים ובשפה כלשהיא יופי כזה כמו של הנער טאדגו".

כאשר אני מצייר זה בד"כ בטבע - בהרי ירושליים או חוף יפו. סיגנוני סוריאליסטי נאיבי. את ההשראה אני מקבל מהטבע - בשעת הציור אני סופג ומודע לגרויים מכל חמשת החושים ואז אני נוכח ברגע הזה. החושים והתחושות זוכים לאותנטיות רק ברגע הזה: בעבר הם זיכרון. בעתיד הם דימיון. מודעות לחושים ותחושות ברגע הזה יוצרת את האותנטיות האולטימטיבית של נוכחות.

הנני מסכים לדעתו של קארל יונג (פסיכואנליטיקאי שהיה גם צייר ופסל) שהכללים הפסיכולוגיים באמנות בכלל ובציור בפרט –מבוטאים בשפת החלום והעיקר נובע מהשפעת הלא מודע (בספרו:"זכרונות, חלומות ומחשבות."). כאשר אני מצייר אני נותן דרור ללא מודע להתבטא על הבד ואז אני מרגיש קתרזיס ופורקן ואושר רב.

אפיזודה מענינת ומלמדת שהיתה לי בציור: באחד מימי הקייץ ישבתי לצייר בחוף יפו על ספס -לידי ישב אדם מבוגר והתבונן בעבודתי. פתאום העיר לי "שמע חביבי למה השתמשתה בצבע אדום? בים אין בכלל צבע אדום". הערה נפלאה כי היתה לי הזדמנות להסביר לו שמאז שנולדה המצלמה לפני למעלה מ-130 שנה אין צורך לצייר בדיוק את האוביקטים כולל הים, אלא הופיעה ההזדמנות לבטא את העולם הפנימי, ריגשי ורוחני של המצייר. בזכות המצלמה אנו יכולים לזנוח את הדיוק התאורי שהיה הכרחי לפני קיומה, כיוון שהמלכים ,רוזנים, מושלים וכו, רצו ודרשו הנצחה מדויקת שלהם ואוי לצייר שלא עשה זאת.
לאחר הולדת המצלמה אף צייר לא ינציח את כבוד רוממותו בצורה יותר מדויקת ממנה.

אי לכך המצלמה איפשרה לאומנות הציור ליצמוח לכוונים הרוחניים –נפשיים, האומנותיים החשובים: אימפרסיוניזם, סוריאליזם, קוביזם, אבסטרקט ועוד שנתנו דרור לביטוי הלא מודע של נפש האדם. עם הלא מודע הזה באומנות מזדהים צופים רבים והוא גם מרחיב את דעתם ,נפשם ורוחניותם.

המאמר האחרון באתר זה על הצייר טולוז-לוטרק מדגים את הערך המרפא של האומנות. לוטרק היה אדם אומלל בהיבט הגופני והנפשי כפי שתאר בצורה יסודית ומשכנעת ד"ר יאנקו במאמרו. לדעתי אחד הדברים שהצילו אותו מצלילה לתהום הנשיה – האומנות. לוטרק היה גאון בציור.הציור הביא מזור לנפשו המיוסרת ,עזר למנוע ריסוק של דימויו העצמי הנמוך ואין ספק שעזר לו חברותית-כי נחשב בחברה לאומן ראוי שזכה לאינטראקציה חברתית.

נושאים קשורים:  דעות,  בריאות הנפש,  אומנות
תגובות
מאיר אוחיון
07.06.2013, 14:24

אמי היקר
ברצוני להודות לך על מאמר מעניין אשר מאפשר לקורא להבין גם מילים לועזיות בטיפול ומבהירים טוב יותר את המאמר ישר כוח

מאיר אוחיון
07.06.2013, 14:25

אימי היקר!
מאמר יפה מעניין

מאיר אוחיון
07.06.2013, 14:27

מאמר יפה ומעניו

אמי שופמן
10.06.2013, 16:14

אהבתי. במיוחד את האינטראקציה עם האיש על הספסל. היא מראה לנו כמה דברי היום יום והאומנות משולבות זו בזו ואין ספק שמקבלות כל מיני משמעויות תרפויטיות ישירות ועקיפות.
אורי שוחט

אמי שופמן
10.06.2013, 20:29

לאורי שוחט-הפסיכולוג הראשי של מרכז ברי"הנ איתנים וכפר שאול

אני מודה לך על תגובתך המחמיאה וכן על הערתך=הארתך

אמי שופמן
14.06.2013, 11:04

שלו אמי
כמי שנחשף להשקעה העצומה שלך במטופליך ושייך זאת לעולם הרגש שלך ולערכים הקוגניטיביים של עולמך, מעניין היה לי להיחשף למקורות נוספים של תעצומות הנפש אותן ידעת לגייס. בהערכה רבה גדי

אמי שופמן
19.06.2013, 09:38

לד"ר גדי לובין היקר

מודה לך על המחמאות ובאמת אצלי היצירה זה סם החיים

אמי שופמן
14.06.2013, 22:28

הכתבה מעניינת.
ההתייחסות לאמנות כתראפיה מעלה את חשיבותה לכלל החברה האנושית ולא רק למטופלים. אני מאמינה שחברה בריאה צריכה אמנות וצריכה אמנים כסמני דרך בהלכי הרוח של התקופה, כמביעי רגש ומביעי רעיונות.
כאמנית איני מזהה תראפיה באמנות ויצירת אמנות כאותו דבר. אמנם הפערים אינם מוגדרים כשחור - לבן באופן קיצוני, שני התחומים נושקים אחד לשני, אולם מדובר על שני תחומים שונים. להבנתי בציור תיראפויטי רק הלא מודע מתבטא על הבד "ברגש של קתרזיס ופורקן ואושר רב." מעשה האמנות מכיל בנוסף להיבט התיראפויטי הפרטי-אישי גם מערכות נרחבות יותר הכוללות מודעות, מחשבה, תכנון, יכולת ומיומנות טכנית, היכרות וקשר עם העולם הסובב, תכנים רוחניים וחזון יצירתי שמעבר לפרטי-אישי. את כל אלו אפשר לראות ביצירותיו של קרל יונג, בפרט בציוריו שפורסמו לאחרונה ב"ספר האדום". מבחינתי הוא אמן גדול.
אנו חיים בתקופה בה הבלבול בתחום האמנות הפלאסטית (ציור-פיסול) גדול מאוד. התיראפיה האמנותית הולכת ונעשית רווחת - וטוב שכך. מי יתן ונחיה בחברה בריאה יותר נפשית.

דליה שגב

אמי שופמן
15.06.2013, 12:29

לכבוד דליה היקרה

כל מילה בסלע

אלי שבדרון
20.07.2013, 12:22

אמי יקר
נהנתי לקרוא ,המשכתי למאמר נוסף על הויפסנה ואני מקווה לקרוא עוד הדברים מעניינים
ומוסיפים דעת. אלי