חדשות

כוחו של "דיכאון לידה" או פרנקנשטיין – יצירתה המופתית של מרי שלי

סקירה של חייה וספרה הנודע של הסופרת הבריטית מתוך הסתכלות פסיכאטרית, ובחינה אם יצירתה נבעה מדיכאון לידה

פנייה לקורא

נפגשתי עם סיפור ספרה "פרנקנשטיין" או "פרומתאוס המודרני" של מרי שלי בשנות התשעים של המאה שעברה כאשר קראתי את המאמר "The Influencing Machine and the Mad Scientist: The Influence of Contemporary Culture on The Evolution of a basic Delusion".

מאמר זה פורסם ב-1991 בעיתון The International Review of Psycho-Analysis על ידי סטוארט אש Stuart Asch, פרופסור אמריטוס לפסיכיאטריה קלינית באוניברסיטת "קורנל". בחלק ממאמרו עוסק אש במקור ספרה "פרנקנשטיין" של מרי שלי כאשר הוא מציין את הקשר הידוע בין החלום שהיא חלמה לבין עלילתו. על סמך נתונים מסוימים הוא מעלה את ההשערה שמרי שלי סבלה באותם הימים (ולילות) מדיכאון לידה. בנה וויליאם היה אז בן כמה חודשים.

שני הנושאים, של החלומות ושל ההפרעות הנפשיות הקשורות להיריון ולידה, חביבים עלי מאוד מזה שנים רבות. בהזדמנות זו אני מנסה גם להציג את המושג "דיכאון לידה", הדי מעורפל עדיין, באופן המאפשר בכל זאת מידה של בהירות.

כמה מילים נוספות על סטוארט אש: הוא נפטר ב-2002 בהיותו בן 79. חבריו למקצוע אשר הספידו אותו התבטאו, בין היתר, במילים הבאות:

… An unusually gifted teacher, clinician and administrator, was a beloved member of … He combined warm compassion with intense intellectual curiosity and taught his students and colleagues as he cured his patients. His verbal fluency and quick sense of humor insured that the process was always fun

 מבוא

"דיכאון לידה" הנו מושג השגור בפי רבים. זאת על אף שרק בחלק מן המקרים הוא מגדיר כראוי את אופייה הקליני של ההפרעה ואת מידת היותה סגולית להיריון ולידה. "דיכאון לידה" נתפס על פי רוב כהפרעה המתפתחת לאחר הלידה, בו בעת שהפרעות נפשיות למיניהן (שדיכאון הוא אחד מהן), עלולות להתפתח עוד בזמן ההיריון ולא רק לאחר הלידה.

למעשה מדובר בקבוצת הפרעות - תסמונת שטרם מופיעה בספרי האבחנות הפסיכיאטריים המוכרים. ב-DSM-5י (1) מצוין ה"דיכאון לידה עם התחלה סב-לידתית" כאחד ה-specifiers עבור "הפרעות דיכאוניות" (עמ'. 162; 186-187). הגדרה זו מיוחסת להפרעות דיכאוניות בדרגות חומרה שונות, המופיעות "במשך ההיריון או בארבעה השבועות שלאחר הלידה". בהמשך (עמ' 186) מצוין כי 3% - 6% מן הנשים יחוו תחילת אפיזודה של דיכאון חמור במשך ההיריון או בשבועות או החודשים שלאחר הלידה ושחמישים אחוז מן האפיזודות של דיכאון חמור "פוסט פרטום" מתחילות בעצם עוד לפני הלידה. בספרות העוסקת בנושא מתפרסמים נתונים שונים לגבי זמן הופעתן של ההפרעות הדיכאוניות בתקופה שלאחר הלידה- פוסט פרטום. כך למשל, בפרק ""Time Consideration של מאמר שפורסם מטעם אוניברסיטת פיטסבורג (2) מצוטטות עבודות הטוענות לפירושו של המושג "פוסט פרטום" כ-3, 5 ואפילו 12 חודשים לאחר הלידה.

מאחר שהיריון ולידה נחשבים לנחלתן הבלעדית של נשים, נשכחת פעמים רבות העובדה שגם גברים מעורבים בהם. ההפרעות הנפשיות המופיעות במהלך ההיריון או לאחר הלידה אצל גברים, מכונות "תסמונת קובד". מקור השם בטקסי ה"קובד" (בצרפתית קובד = דגירה). הם תוארו ב-1865 על-ידי האנתרופולוג הבריטי אדוארד טיילור, שצפה במנהגי השבטים של פפואה-גינאה החדשה. טיילור דיווח כי כאשר הנשים מתעברות, נוהגים הגברים לעבור להתגורר בבקתה מחוץ לכפר, שם הם ממתינים  ללידה. הם מתנהגים כאילו הם עצמם בהיריון ובחלק מן השבטים אף מתחפשים בהתאם. על-ידי כך, הם מאמינים, יוסטו מדרכן רוחות רעות המתכוונות לפגוע בנשים ההרות או בעובריהן, והן יתקפו את הגברים.

נקודת סגוליות הקשר שבין ההפרעה הנפשית הסב-לידתית לבין גורמיה האטיולוגיים חשובה להבנתה היסודית ולקביעת דרכי הטיפול בה. אירועים טראומתיים הקשורים להיריון ולידה, אמהות פגומה בה התנסתה האישה בילדותה, דו-ערכיות לגבי ההיריון, זוגיות בלתי תקינה, תכני חשיבה ורגשות חמורים הנוגעים להיריון או לעובר והעדר תמיכה סביבתית עלולים להוות גורמים אטיולוגיים סגוליים. הפרעות נפשיות, יהיו אלה דיכאון, הפרעה דו-קוטבית, סכיזופרניה או הפרעה נפשית אחרת בה כבר לקתה האישה בעבר (או תלקה בעתיד), שאינן קשורות דווקא לגורמים סגוליים, תחשבנה להפרעות היריון ולידה בלתי סגוליות.

1

"פרנקנשטיין" או "פרומתאוס המודרני", הסיפור 

להלן יובא בקיצור תוכנו של הספר "פרנקנשטיין" (או "פרומתאוס המודרני"), אשר פורש על ידי הפסיכיאטר האמריקאי סטוארט אש  Stuart Asch (3) כפרי מצבה הנפשי הירוד של מרי שליMarry Shelley (1797-1851), מחברת הספר, לאחר לידתו של בנה ויליאם.

ויקטור פרנקנשטיין, סטודנט צעיר ושאפתן (א), מגיע לשיא סקרנותו המדעית כאשר הוא עוסק באובססיביות בלתי נלאית ברעיון בריאתו של יצור חי מחלקי גופות של חיות ושל בני אדם. באמצעות חומרים כימיים משונים ומכשירים המפעילים את כוחו המסתורי של חשמל הנוצר מברק, מצליח פרנקנשטיין להקים לחיים יצור שלהפתעתו נראה מכוער, מפלצתי ודוחה. מזועזע עד אימה מהיצור שיצר

 במו ידיו, הוא מנסה לדחות אותו מעליו ולנטוש אותו. היצור נעלב וכנקמה, הורג את ויליאם - אחיו הצעיר של פרנקנשטיין. ג'סטין Justine, מנהלת הבית של פרנקנשטיין ואחד מחבריו הטובים, מואשמים במות ויליאם ומוצאים להורג. פרנקנשטיין הנדהם נמלא רגשי אשמה. היצור המפלצתי לא מניח לו. הוא דורש ממנו שייצור עבורו אישה שתדמה לו ותהיה לו בת זוג שתפיג את בדידותו. פרנקנשטיין נכנע ומתחיל בבניית יצור נקבי באותה דרך בה השתמש קודם. אלא שהוא אינו מסוגל לסיים את שהתחיל והורס את יצירתו החלקית על מנת להימנע מהקמת גזע של מפלצות. היצור המפלצתי שוב נוקם. הוא הורג את הנרי קלרוול ,Henry Clerval חברו הטוב של פרנקנשטיין.

מספר פרטים נוספים על ויקטור פרנקנשטיין: בהיותו בן 17 הוא התייתם מאמו, אשר נפטרה ממחלת השנית - סקרלטינה. כבר בנעוריו הרבה להתעניין באלכימיה וחלם לגלות את סם החיים. הוא איבד את עניינו בנושאים אלה לאחר שמצא עצמו, במקרה, מול עץ שנשרף ממכת ברק. כוחו המסתורי של החשמל המשתחרר מתוך הברק ריתק אותו. בהיותו סטודנט באוניברסיטת אינגולשטאדט Ingolstadt שבבוואריה, התלהב מאוד מתחום הכימיה. התלהבותו זו, כמו גם סקרנותו המדעית לגבי פלאי החשמל, הובילו אותו להחלטה לשלב את שני התחומים - כימיה וחשמל - כדי לברוא יצור חי מרקמות מתות. במהלך ביצוע תוכניתו, הוא מצא עצמו מעורב בסדרת האסונות הנוראים המוזכרים לעיל. אחד האסונות, שלא הוזכר עד כה, הוא רציחתה של בת זוגו הטריה אליזבט בליל כלולותיהם. האחראי לכך היה, כמובן, היצור המפלצתי שיצר.

 מרי שלי, חייה

מרי (שלי) נולדה ב-1797 בלונדון בשם המשפחה וולסטונקראפט – גודווין (שמות המשפחה של אימה ושל אביה). אימה, מרי וולסטונקראפט, נודעה כסופרת פמיניסטית ואביה, ויליאם גודווין, היה עיתונאי מוכר, סופר ופילוסוף שהשתייך לזרם של האנרכיזם הפילוסופי. אמה של מרי ("שלי" יותר מאוחר) נפטרה

2

מאלח דם-ספסיס עשרה ימים לאחר לידתה. מרי הקטנה נותרה בהשגחת אביה ביחד עם פאני, אחותה למחצה אשר נולדה לאימה שנה קודם מקשר בו היא היתה מעורבת לפני שנישאה למר גודווין. ב-1801,

כארבע שנים לאחר מות אשתו מרי וולסטונקראפט, נשא מר גודווין את מרי ג'יין קליירמונט, אשר הביאה אתה את בתה קלייר. מרי, בתו של גודווין, לא למדה במסגרות פורמאליות, אולם למדה בבית וקראה בשקיקה בספריו הרבים של אביה. את כתבי אימה החלה לקרוא בגיל שמונה. כבר בקטנותה אהבה לכתוב. את שירה הראשון פרסמה בגיל 10. יחסיה עם אמה החורגת היו מעורערים לאורך כל השנים. לפיכך, בהיותה בת 15, נשלחה לגור אצל חבר טוב של אביה, בסקוטלנד. כעבור שנה שבה לאנגליה, ובבית אביה הכירה את המשורר הרומנטי הידוע פרסי שלי Percy Shelley ואת אשתו, הארייט. שלי היה מעריץ של גודווין ותמך בו כלכלית. הוא התארח לעיתים קרובות מאוד בביתו של גודווין. מרי הייתה כבת 16 כשאהבה גדולה ניצתה בינה לבין פרסי שלי. היותו של אביה חסיד נלהב של האנרכיזם הפילוסופי לא הקלה כהוא זה על יכולתו להשלים עם דריסת גבולות הקונפורמיזם על ידי השניים. הוא התנגד לקשר ואסר על פרסי שלי לבוא לביתו. ב-1814, כשמרי היתה בת 17, ברחו מרי ופרסי לצרפת ולקחו עמם את קלייר, בתה של מרי ג'יין קליירומונט, הצעירה ממרי בשנה. בתגובה לכך, ניתק גודווין את הקשר עם מרי בתו. כמה שבועות אחר כך, חזרו השלושה, פרסי, מרי אהובתו וקלייר, ללונדון והתגוררו ביחד. חזרתם לוותה בטרגדיה גדולה כשפאני, אחותה למחצה של מרי, התאבדה. על פי מקורות מסוימים, היא סייעה בזמנו בסתר להיווצרות הקשר "המגונה" בין מרי לפרסי. זמן קצר לאחר מכן, הטביעה עצמה הארייט (אשתו הננטשת של פרסי), בהיותה בהיריון מתקדם. פרסי לא קיבל משמורת על צאצאיהם המשותפים, אשר נמסרו למשפחתה של הארייט.

ב-1815, כשהיא בחודש השביעי להריונה, ילדה מרי בת שנפטרה בהיותה בת שבועיים בלבד. כעבור שנה, ילדה את הבן ויליאם, אשר נפטר בגיל שלוש.

בקיץ של שנת 1816, בהיות וויליאם התינוק בן כמה חודשים, יצאו מרי ופרסי לנפוש בחופי אגם ז'נבה. הם התגוררו בווילה של הלורד ביירון, משורר ומהפכן נועז. מלבד ביירון התגורר בה באותם הימים גם ג'ון ויליאם פולידורי, חברו ורופאו האישי של ביירון, שעסק אף הוא בכתיבה. מזג האוויר הקודר והגשם הבלתי פוסק אילצו את החבורה להסתגר בין כותלי הווילה במשך ימים שלמים. הם החליטו להשתעשע בכתיבת סיפורי אימה, שהיו אופנתיים מאוד באותה תקופה. הלורד ביירון כתב את הפואמה הידועה שלו "מזפה", פולידורי כתב את סיפורו "הערפד" ופרסי שלי חיבר שירה רגישה המבוססת על חוויות חייו. רק מרי, שנודעה  ככישרון ספרותי על אף גילה הצעיר, לא הצליחה לכתוב כלל. פרסי, אשר הכיר את יכולת היצירה שלה, הופתע, כנראה, מן השקט המוגזם שהשתלט על אשתו. היא נראתה לו "חסומה, אולי כתוצאה מדיכאון" כפי שכותב סטוארט אש במאמרו (3). ניסיונותיו של פרסי לעורר בה השראה לא הניבו פרי עד שבאחד הבקרים התעוררה מרי מחלום מבהיל ומיהרה לספרו לפרסי. להלן קטע קצר ממנו, כפי שסיפרה אותו בעצמה: "בוקר אחד ראיתי את הסטודנט החיוור לאומנויות מחוללות  unhallowed  arts רוכן לצד מה שבנה. ראיתי את רוחו המבהילה של אדם, גופו מתוח, ואז כאילו היה מחובר למנוע עוצמתי, נגלו בו סימני חיות כשהוא מתנועע כיצור חי למחצה" (ב). נקל להבין כי חלומה זה של מרי שלי הפך לסיפורה הנודע "פרנקנשטיין" או "פרומתאוס המודרני", אחד מסיפורי האימה הגדולים בכל הזמנים.

 לאורך השנים זימן ספרה של מרי שלי אין סוף הערכות ופרשנויות המתמקדות, בין היתר, בשמות הדמויות הראשיות, בעיקר בשם ויקטור פרנקנשטיין. היו שפרשו אותו כשמה של טירה בעלת שם זה בה ביקרה מרי בצעירותה. אחרים תרגמו את "פרנקנשטיין" כ"אבן הפרנקים" (ג) ובתרגום חופשי לעברית הפירוש הוא "אבן אמת", אולי "אמת סלע". דמויות אחרות בספר קרויות על שם אנשים שהמחברת הכירה. כך למשל, אליזבט, כלתו של פרנקנשטיין, שנרצחה בליל כלולותיהם, קרויה על שם אחותו של פרסי שלי. ואילו ויליאם, אחיו הצעיר של פרנקנשטיין, שנרצח על ידי היצור המפלצתי, הוא שם אביה של מרי שלי ושם בנה הפעוט ששהה במהלך החופשה בז'נבה עם הוריו.

הקשר בין ספרה "פרנקנשטיין" של מרי שלי לבין מהלך חייה, השערה פסיכו-דינאמית 

בחלק זה של המאמר ננסה לראות בתוכנו של "פרנקנשטיין" תוצאה של ייסורי הנפש של מרי שלי, שנבעו מאסונות חייה. הראשון בהם הוא מות אמה עקב לידתה. "קורבנות" נוספים שגורלם המר נקשר במידה זו או אחרת ל"חטאיה", הם: פאני, אחותה למחצה של מרי, שסייעה לקשר האסור בינה לבין פרסי ואשר התאבדה; הארייט אשתו הננטשת של פרסי, שהטביעה עצמה בהיותה בהיריון מתקדם; ואולי בתם הראשונה של מרי ופרסי, שנולדה להם בשנת 1815 ונפטרה בהיותה בת שבועיים.

הנושא המרכזי של "פרנקנשטיין", העובר בו כחוט השני, עוסק בחיים – היוולדות ומוות. פרנקנשטיין, הנחוש בדעתו להפיח חיים ברקמות מתות, טורח ועמל, ונראה כמצליח במשימתו. אולם היצור ש"נולד" דוחה אותו בכיעורו והוא מנסה לנטוש אותו מייד לאחר לידתו. היצור כועס, נעלב, נוקם והורג ללא אבחנה את קרובי בוראו, ביניהם את ויליאם אחיו, את כלתו אליזבט וכמה ממכריו הקרובים. על כל אלה מתמלא פרנקנשטיין רגשי אשמה. בהמשך, נכנע המדען המיוסר לדרישת היצור שהוליד, בבקשו ממנו שיברא נקבה שתדמה לו ותפיג את בדידותו. פרנקנשטיין מתחיל במלאכתו כשלפתע הוא מזדעזע מן האפשרות שבכך יביא להתפתחות גזע של מפלצות. הוא מחסל את היצור שהתחיל לברוא כשזה חצי חי, חצי מת.

לפיכך, ניתן לראות את פרנקנשטיין ואת היצור שברא כמסמלים את החיים והמוות בעת ובעונה אחת. ואילו את חייה של מרי שלי כדומים להם במובנים מסוימים. היא ננטשה בהיותה בת 10 ימים - במונחי הסיפור חצי חיה, חצי מתה. היא "הרגה" את אמה, את פאני אחותה ואת הארייט אשתו של פרסי; האם קשה לשער שהיא, בדומה לפרנקנשטיין, לא פחות מפרנקנשטיין בדומה לה, התמלאה ברגשי אשמה? וש"עונשה" הוא מות בתה הפעוטה בת השבועיים? ואולי ניתן לראות את דמותה של המחברת כנעה בין אישה המולידה את בתה לבין מפלצת הנענשת במותה.

שמו השני של הספר הוא "פרומתאוס המודרני". ניסיון להבין אותו לוקח אותנו לסיפורו של הטיטאן הידוע, אחד מגיבורי המיתולוגיה היוונית. מסופר בו שפרומתאוס ברא את האדם מאדמה וממים. הוא אהב את בני האנוש שברא וביקש להקל על חייהם. לשם כך, החליט להעביר להם את האש שלא היתה עדיין ברשותם. לרוע מזלו שכח פרומתאוס לבקש את אישורו של זאוס, מי שהיה אל השמיים, מטיל הברק והרעם, בכיר אלי האולימפוס ושליטם האבסולוטי. זאוס לא אהב, בלשון המעטה, את יוזמתו של פרומתאוס, בה ראה מעשה גניבה והפרה חמורה של סמכותו. נחוש בדעתו ללמד אותו לקח, הוא הורה שהטיטאן ייכבל בשלשלאות על פסגת סלע גבוה. עייט אלים ישולח מדי יום לנגוס בכבדו (ד) אשר ישמש לו למזון. בדרך נס צמחו תאי הכבד של פרומתאוס בכל פעם שהעיט הרס אותם. לאחר ייסורים קשים וממושכים, שוחרר פרומתאוס מהשלשלאות על ידי הרקלס בנו של זאוס; כך לפי גרסאות מסוימות. המשורר היווני הסיודוס, שחי במאה השמינית לפנה"ס, ראה בפרומתאוס מורד ונוכל שנענש בצדק. כמאתיים וחמישים שנה אחריו, ראה המחזאי היווני אייסכילוס בפרומתאוס גיבור בעל מוסריות גבוהה (4).

 לסיום

המכנה המשותף בין ויקטור פרנקנשטיין, פרומתאוס ומרי שלי הוא, ראשית כל, פעילות הקשורה בבריאת יצורי אנוש. מידת הצלחתם בכך שונה מאחד לשני ולשלישית. פרנקנשטיין נכשל בבוראו יצור מפלצתי במקום בן אדם, והוא ממהר לנטוש אותו. חייו מתמלאים ייסורים נוראים, מלאי אימה ורציחות הרודפים אותו ללא הפוגה. פרומתאוס, בורא בני האדם, חפץ לשפר את חייהם ככל הורה טוב ומסור. לשם כך הוא גונב את אש האולימפוס, מעשה שעליו נענש ללא רחמים. אבל בסופו של הסיפור נסלח וניצל. בחייה של מרי שלי יש "נטישה" על ידי אימה, "אש אהבה" בוערת וגניבת בעלה של אישה אחרת, כמו גם רשימת עונשים: ניתוק היחסים אתה על ידי אביה, מות ילדתה הראשונה בעריסתה, מות אחותה פאני ומותה של הארייט, אשתו של פרסי. ואולי בחירת "פרומתאוס" כשם נוסף לספרה משקפת את תקוותה, שיום יבוא והיא תיגאל מייסוריה כפי שהוא נגאל.

לאור זאת, מותר לשער שהיות מרי שלי נטולת כל יכולת לכתוב, "חסומה" ו"אולי דיכאונית", כדברי הפסיכיאטר האמריקאי סטוארט אש (3) לאחר לידת בנה ויליאם ב-1816, מצביעה על הפרעה דיכאונית שלאחר הלידה או  סב – לידתית, בעלת אטיולוגיה פסיכודינאמית סגולית.

אישיותה של מרי שלי מעוררת, ללא ספק, סקרנות ורצון להבנתם הנוספת של מעמקי נפשה. מושג ה- Pathoplasty המתייחס לשילוב בין ההפרעה לבין אישיותו של הלוקה בה, מוזכר לעיתים בספרות (5). חשיבה רפואית "פתופלסטית" רצויה בכלל ואולי בפרט בתחום הפסיכיאטריה. אבל המידע העומד לרשותנו לגבי אישיותה של מרי שלי דל משיכול לאפשר הגדרות משביעות את הדעת.

מרי שלי נפטרה בגיל 54 מגידול מוחי. לצידה עמד פרסי פלורנס שנולד ב-1819, היחיד מבין ילדיה שהגיע לבגרות.

ד"ר הלן שיינפלד

הערות:

) לספר אשר פורסם לראשונה ב- 1818, היו מספר מהדורות נוספות. הפרטים הנוגעים לויקטור פרנקנשטיין וגם מספר פרטים אחרים, משתנים במקצת במהדורות המאוחרות יותר.
(ב) מרי שלי חלמה את חלומה אשר שימש בסיס לסיפורה ב-1816, זמן מה לאחר התאבדותן של פאני והארייט וכשנה לאחר מות בתה הראשונה. בהמשך נפלו עליה אסונות קשים נוספים: מות בת נוספת בהיותה בת שנה ב-1817, מות הבן ויליאם בהיותו בן שלוש ב-1819, הפלה טראומתית בה כמעט קפחה את חייה ב- 1822 ומות פרסי בטביעה במהלך הפלגה שבועיים לאחר מכן. אסונות אלה אירעו בתקופה שלאחר חלומה המפורסם.
(ג) פרנקים: שמם של שבטים גרמניים מהמאה השלישית.
(ד) ביוון העתיקה נחשב הכבד למקום בו מצויים הרגשות.

References

1. Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fifth Edition 2013.

2. Katherine L. Wisner, Eydie L. Moses – Kolko, Dorothy K.Y. Sit. Postpartum Depression: a disorder in search of a definition. Arch Women's Ment Health 2010; 13(1) 37-40.

3. Stuart S. Asch. The influencing machine and the mad scientist. The International Journal of Psychoanalysis. 1991; Vol. 18 (2), 185-193.

4. יעל רנן. אלות וגיבורים - מיתוסים על גבולות הכוח, הוצאת עם עובד, 2001, עמ'. 160.

5. Thomas A. Widiger. Personality and Psychopathology. World Psychiatry. 2011; Vol. 10 (2): 103-106.

נושאים קשורים:  חדשות,  לידה,  פרנקנשטיין,  מרי שלי,  פרומתאוס,  דיכאון אחרי לידה,  Pathoplasty
תגובות
דר. אמי שופמן
07.06.2014, 13:04

מאמר מצוין המצביע על הקשר בין טראומות והפרעות נפשיות לצמיחת האומנות באשר היא.

במקרה זה- ספרות אך כידוע הקשר הנ"ל קיים גם בשירה, פיסול, ציור , תאטרון ועוד