• יו״ר: ד"ר צבי פישל
  • יו"ר יוצא: פרופ' חיים בלמקר
  • יו"ר נבחר: פרופ' יובל מלמד
  • מזכירה: ד"ר מרינה קופצ'יק
  • גזברית: ד"ר לירון בודינגר
  • עורך IJP: פרופ' ישראל שטראוס
  • עורך האתר: ד"ר גלעד אגר
מחקרים

CPT כטיפול בהפרעה דחק בתר-חבלתית: השוואת טיפול אישי מול קבוצתי

מחקר מצא, כי CPT קבוצתי ואישי יעילים בחולים רבים, אך עם זאת יש מקום לשפר את האסטרטגיות הטיפוליות הקיימות כיום

09.01.2017, 08:47
טיפול פסיכיאטרי (צילום: אילוסטרציה)

הפרעת דחק-בתר חבלתית (PTSD) מהווה בעיה רפואית משמעותית בקרב חיילים בשירות פעיל בכלל ובקרב חיילים המשרתים ביחידות לוחמות בפרט. CPTי(cognitive processing therapy), הינו טיפול הנמצא כיעיל באופן מבוסס ראיות ל-PTSD. עם זאת, קיים מידע מועט בלבד על טיפול ב-CPT ל-PTSD באוכלוסייה זו.

מחקר חדש בחן את ההשפעה של CPT על PTSD וסימפטומים נלווים של ההפרעה ובדק אם יש שוני בין טיפול קבוצתי לאישי.

המחקר בוצע בתבנית קלינית אקראית, בהשתתפות 268 חיילים בשירות פעיל אשר נתנו הסכמה מדעת להשתתפות במחקר בין ה-8 למארס 2012 ל-23 לספטמבר 2014. המשתתפים חולקו בצורה אקראית לקבוצה שקיבלה טיפול קבוצתי וקבוצה שקיבלה טיפול אישי.

קריטריוני הכללה במחקר כללו: PTSD לאחר פריסה מבצעית וטיפול תרופתי קבוע. מטופלים בעלי מחשבות אובדניות, כוונות פגיעה באנשים אחרים או פסיכוזה פעילה לא הוכללו במחקר. איסוף הנתונים הסתיים ב-15 ביוני 2015 וניתוח הנתונים התבצעה על סמך Intention to treat.

המשתתפים קיבלו טיפול CPT (ללא דיווחים עצמיים כתובים) במפגשים בני 90 דקות, בהשתתפות 8-10 מטופלים נוספים (15 קבוצות; 133 משתתפים) או במפגשים אישיים בני 60 דקות. מפגשים בוצעו פעמיים בשבוע במשך שישה שבועות.

התוצאים העיקריים שנבדקו היו ציון PSS-I Posttraumatic Symptomי(Scale–Interview Version)) וציון PCL-Sי(stressor-specific Posttraumatic Stress Disorder Checklist). תוצאים משניים שנבדקו היו סולם Beck למחשבות אובדניות (BSSI) ו-BDI-IIי(Beck Depression Inventory–II). הערכת המשתתפים בוצעה על ידי מעריכים עצמאיים שלא היו חשופים לסוג ה-CPT לפני תחילת טיפול, שבועיים לאחר תום טיפול ושישה חודשים לאחר תום טיפול.

מתוך 268 משתתפים (91.0% גברים, 9.0% נשים); גיל ממוצע 33.2 (סטיית תקן 7.4), נמצא כי היה שיפור גדולה יותר בתום הטיפול בקבוצה שקיבלה טיפול CPT אישי לעומת קבוצתי (הבדל ממוצע ב-PSS-Iי, 3.7-, סטיית תקן 1.4; p=.006).

שיפור משמעותי נצפה הן בקבוצת הטיפול האישי (PSS-I ממוצע, 7.8- סטיית תקן 1.0; PCL-S ממוצע 12.6-, סטיית תקן 1.4) והן בקבוצת הטיפול הקבוצתי (PSS-I ממוצע, 4.0- סטיית תקן 0.97; PCL-S ממוצע 6.3-, סטיית תקן 1.4) ללא הבדלים ברמיסיה או בחומרת PTSD שישה חודשים לאחר תום הטיפול. לא נמצא הבדל משמעותי בין הקבוצות בהיבט מחשבות אובדניות או דיכאון.

מסקנת החוקרים היא, כי טיפול אישי הביא לשיפור משמעותי יותר בתסמיני PTSD. תסמיני דכאון ואובדנות השתפרו בצורה דומה בשתי הקבוצות. עם זאת, גם בקבוצה שקיבלה טיפול אישי כ-50% מהמשתתפים נותרו עם תסמיני PTSD משמעותיים קלינית ויש צורך בשיפור הטיפולים הזמינים היום באוכלוסיית החיילים.

מקור:
Resick, P.A. et al. (2016) JAMA Psychiatry. Online

http://jamanetwork.com/journals/jamapsychiatry/fullarticle/2587076

נושאים קשורים:  מחקרים,  PTSD,  CPT,  הפרעת חרדה,  צבא,  PSS-I,  PCL-S,  BSSI,  BDI-II
תגובות