מחקר חדש בוצע במטרה לבחון את הקשר בין מצוקה בילדות, התפקיד של תפקוד בבית הספר ופסיכופתולוגיה בילדות והסיכון להתאבדות.
עוד בעניין דומה
המחקר הינו מחקר עוקבה המבוסס על אינדיקטורים למצוקה בילדות (גיל 0-14) כולל מוות במשפחה (אנליזת התאבדות בנפרד), שימוש בסמים על ידי ההורים, הפרעות פסיכיאטריות בקרב ההורים, פשע רציני בקרב ההורים, היפרדות ההורים/משק בית של הורה יחידני, קבלת עזרה ציבורית וחוסר יציבות במגורים.
המחקר התבסס על מרשמי לידה ואוכלוסייה בשבדיה, וכלל 548,721 משתתפים שנולדו בין 1987-1991. התוצא הראשוני שנמדד היה סיכון מוערך להתאבדות בגילאים 15-24 כפי שחושב על ידי שיעור היארעות בהתאמה לזמן בסיכון ומבלבלים.
שיעור היארעות מותאם לקשר בין מצוקה בילדות להתאבדות במהלך ההתבגרות והחיים הצעירים נע מ-1.6 (95%CI 1.1-2.4) לאי יציבות במגורים ועד 2.9 (95%CI 1.4-5.9) להתאבדות במשפחה. נמצא קשר מינון-תגובה בין הצטברות מצוקות בילדות והסיכון להתאבדות: 1.1 (0.9-1.4) לחשופים למצוקה אחת ו-1.9 (1.4-2.5) ו-2.6 (1.9-3.4) לחשופים לשתיים ושלוש או יותר מצוקות, בהתאמה. הקשר עם סיכון מוגבר להתאבדות נותר גם לאחר התאמה לתפקוד בבית הספר ופסיכופתולוגיה בילדות.
מצוקה בילדות הינה גורם סיכון להתאבדות בקרב מתבגרים ומבוגרים צעירים, בעיקר מצוקות מצטברות. תוצאות אלו מדגישות את החשיבות של הבנת המנגנונים החברתיים להתאבדות והצורך להתערבויות יעילות בשלב מוקדם בחיים, במטרה להפחית את הסיכון בקרב ילדים במצב סוציאלי רע.