בשם המחברים:
ד"ר איגור ברש, סגן מנהל המרכז הירושלמי לבריאות הנפש בבית החולים איתנים, ויו"ר החברה לפסיכיאטריה משפטית.
עוד בעניין דומה
בשנים האחרונות מתקיים בקהילה הפסיכיאטרית ובציבור הכללי דיון נרחב בנושא זכויות חולי נפש. הדיון מתמקד במספר נושאים, ביניהם: אשפוז כפוי, הגבלות מכאניות ("קשירות"), והכשרות המשפטית של חולי הנפש.
לפני 13 שנים, בשנת 2004, חוקק תיקון משמעותי לחוק הטיפול בחולי נפש: ייצוג חולי נפש מאושפזים (או מטופלים אמבולטורית) בכפייה. התיקון הכניס לזירת האשפוז הכפוי שחקן חשוב ביותר – הסיוע המשפטי של משרד המשפטים, שמעניק ייצוג לחולי הנפש המאושפזים והמטופלים בכפייה בהליך האזרחי.
בעיני הסיוע המשפטי, כפיית אשפוז או כפיית טיפול אמבולטורי מהוות פגיעה קשה באוטונומיה של המטופל. עורכי הדין מטעם הסיוע המשפטי מייצגים (לדעתם) את רצון המטופל, וכך עליהם להשמיע את דעתם בוועדות הפסיכיאטריות המחוזיות, ובמקרי ערעור על החלטות הוועדות: בבית משפט המחוזי.
לעומתם, אנו כרופאים פסיכיאטרים סבורים כי מחלת נפש הינה גורם הפוגע בצורה קשה ביותר באוטונומיה של המטופל, ביכולתו לקבל החלטות שקולות, ובמסוגלותו לחיות חיים חופשיים ואוטונומיים.
אנו סבורים גם כי יש למטופל זכות לקבל טיפול אשר ישפר את מצבו הנפשי והבריאותי, וכן - במקרים המתאימים בהמשך לאשפוז - ליהנות מהמשך טיפול במסגרת שיקומית קהילתית, על מנת לקיים חיי חברה מהנים. לעתים קרובות, מחלת הנפש נוטלת מהמטופלים את הזכות הזאת, בעיקר במצבי ההתלקחות שלה, כאשר המטופלים שרויים במצב פסיכוטי הפוגע בשיפוטם ובבוחן המציאות שלהם.
שני שיקולים מנוגדים אלה נפגשים בוועדות פסיכיאטריות מחוזיות ובבתי המשפט, ועל הוועדות או על השופטים להחליט האם מצבם של המטופלים מצדיק אשפוז כפוי על פי דרישות החוק.
אם הוועדה מחליטה כי החולה אינו ממלא את הקריטריונים לאשפוז כפוי לפי החוק לטיפול בחולי הנפש - הוא משתחרר מהאשפוז באופן מיידי.
עם זאת, במהלך אשפוזם הכפוי - מרבית המטופלים בכפיה בהליך האזרחי מבינים את הצורך באשפוז ובקבלת טיפול במהלך האשפוז, ועם שיפור במצבם הנפשי חותמים על הסכמה לאשפוז, ובהמשך משוחררים מהאשפוז ע"י צוות המחלקה באופן מתוכנן.
במחקר המובא לעיונכם, השווינו בין שתי הקבוצות הללו: אלה שאושפזו בכפייה, אך לאחר שחל שיפור במצבם הסכימו להמשיך באשפוז בהסכמה ובהמשך שוחררו ע"י צוות המחלקה באופן מתוכנן, מול אלה שערערו על המשך האשפוז הכפוי ושוחררו בניגוד לעמדת המחלקה, בעזרה מסיבית של עורכי הדין מטעם הסיוע המשפטי, ע"י וועדה פסיכיאטרית מחוזית או ע"י ביהמ"ש, בניגוד לעמדת המחלקה.
במילים אחרות: ביקשנו לבדוק מה היחס בין "רצון" החולה – לבין טובתו: האם סיוע לחולה להשתחרר בניגוד לעמדת המטפלים במחלקה הינה פעולה המיטיבה עימו, או שמא – מדובר בפעולה שהינה לרעתו.
תוצאות המחקר תומכות בעמדת המטפלים. בהיבט רחב יותר, המחקר מחפש תשובה לשאלה: מה פוגע יותר בחופש הפרט של המטופל – האם הפגיעה העיקרית הינה מחלתו הקשה, כלומר: המצב הפסיכוטי החריף בו הוא שרוי, או שמא כפיית האשפוז ע"י הגורם הסטטוטורי. לדעתנו, יש לשקול בחינה מחדש של המצב הנוכחי, שנראה שפוגע בזכותם של החולים לקבל טיפול הולם.