מחקר שהתבצע במעבדתו של ד"ר יובל ניר בבית הספר לרפואה ובבית הספר למדעי המוח באוניברסיטת תל אביב הוביל לגילוי חשוב בשאלה המעסיקה את המדע זמן רב: מדוע מידע הנקלט בחושים לפעמים מגיע לתודעה ולפעמים לא? מה מבדיל בין המצבים הללו?

החוקרים מצאו כי אחד החומרים החשובים בתהליך הוא המוליך העצבי נוראדרנלין. הם סבורים כי תגליתם עשויה להוות בסיס לפיתוח טיפולים למצבים הקשורים בעודף רגישות או בתת רגישות לגירויים סביבתיים.

את המחקר הובילו במשותף ד"ר הגר גלברד-שגיב ואפרת מגידוב והוא התבצע בשיתוף עם פרופ' תלמה הנדלר וד"ר חגי שרון מהמרכז לתפקודי המוח במרכז הרפואי תל אביב - איכילוב. דו"ח המחקר התפרסם בסוף השבוע שעבר ב-Current Biology.

ד"ר ניר הסביר: "נוראדרנלין הוא מוליך עצבי מוכר המשפיע על פעילות המוח. בין היתר ידוע שהוא מצוי במוח בכמות גבוהה כשאנחנו ערים ורמתו יורדת משמעותית בעת השינה, כאשר אנו מנותקים מסביבתנו. נתונים אלה הובילו אותנו להשערה כי נוכחותו של הנוראדרנלין חשובה לקליטת מידע חושי בתודעה".

כדי לבחון את השערתם ביצעו החוקרים ניסוי בהשתתפות 30 נבדקים בריאים. כל נבדק השתתף בשלושה מפגשים, בהפרשי זמן של שבוע. בתחילתו של כל מפגש בלע הנבדק גלולה שהונחה לפניו, כאשר גם הוא וגם הבודקים אינם יודעים מה יש בה: רבוקסיטין המעלה את רמת הנוראדרנלין במוח, קלונידין שמוריד את רמת הנוראדרנלין, או פלצבו (אבקת סוכר) חסר השפעה. במסגרת שלוש הפגישות קיבל כל נבדק את כל שלוש התרופות בסדר אקראי.

תחת השפעתו של כל אחד מהחומרים התבקשו הנבדקים לבצע מטלות של תפישה ויזואלית: לזהות על מסך תמונות חלשות שקשה מאוד להבחין בהן, על סף יכולת התפישה.

החוקרים השוו את ביצועי המשתתפים לפני ואחרי מתן התרופה וגם בדקו את הפעילות המוחית בעת ביצוע המטלות – באמצעות EEG המודד את הפעילות החשמלית במוח ובעזרת טכנולוגיית fMRI - הדמיה תפקודית של הפעילות המוחית.

ד"ר גלברד-שגיב: "הממצאים העלו כי יכולתם של הנבדקים להבחין בתמונות ולזהות מה מופיע בהן הלכה והשתפרה ככל שעלתה רמת הנוראדרנלין במוחם, ובהתאם, בדיקות ה-EEG הראו שהתגובה החשמלית במוח השתפרה ככל שרמת הנוראדרנלין במוח היתה גבוהה יותר, אך רק בשלב מאוחר יחסית של תהליך עיבוד התמונה.

"בדיקות ה-fMRI השלימו וחיזקו את התמונה: נוראדרנלין לא השפיע על התחנות הראשונות של קליטת תמונה במוח, אך העצים את התגובה בתחנות מאוחרות יותר של עיבוד התמונה בקליפת המוח - באזורים הידועים כאזורי ראייה גבוהים. כלומר, בשתי המדידות השונות של הפעילות המוחית, EEG ו-fMRI, נצפתה השפעה של נוראדרנלין על השלבים המאוחרים של תהליך העיבוד – השלבים שמובילים לכך שהתמונה שנקלטה בעין תירשם בתודעה. במילים אחרות: שהאדם יהיה מודע למה שראו עיניו".

אפרת מגידוב: "עד היום נחשב נוראדרנלין למוליך עצבי המעורב בעירור מוחי וכן בתהליכים קוגניטיביים גבוהים, כמו שמירת מידע בזיכרון, קבלת החלטות, תגובות רגשיות לסטרס ואחרים. אנחנו הראינו שיש לו תפקיד מרכזי גם בתהליכים לכאורה 'בסיסיים' יותר, כמו עיבוד מידע חושי. גילינו שנוכחות הנוראדרנלין מכתיבה את הסיכוי שנקלוט גירויים בסביבתנו. נוראדרנלין בעצם מהווה מעין 'כפתור ווליום' השולט בתגובה המוחית למתרחש בעולם סביבנו".

ד"ר ניר: "אנחנו מאמינים שהממצאים שלנו יכולים להוביל בעתיד לכיוונים חדשים בטיפול במגוון בעיות והפרעות הקשורות לרגישות האדם למתרחש בסביבתו. לדוגמה: השאיפה היא לבדוק האם אנשים הסובלים מהפרעות שינה, אלה שמתקשים להירדם או מתעוררים בקלות מכל רחש, סובלים מרמות גבוהות יותר של נוראדרנלין וכך אולי גם לגבי אוטיסטים הסובלים מרגישות יתר וחשים מוצפים מכל גירוי חושי.

"לעומת זאת, האם בקרב הלוקים בהפרעות נוירופסיכיאטריות המנותקים מסביבתם, עשויות להימצא רמות נמוכות של המוליך העצבי? בעקבות המחקר שלנו עשויים גם לפתח כלים לזיהוי מוקדם של רגעי רגישות מופחתת לסביבה, שעלולים להוביל לסכנת חיים, למשל אצל נהגים או טייסים".

לצפייה בסרטון המתאר את המחקר - ליחצו כאן