במחקר חדש שנערך באוניברסיטת Magna Graecia בעיר קטנזרו, איטליה, ביקשו החוקרים לבחון את ההשפעה של האגוניסט לרצפטור לדופאמין אפומורפין (אפו-גו, טבע) בהשוואה לפלצבו על רעד במנוחה במטופלים עם מחלת פרקינסון עם דומיננטיות של רעד (tremor-dominant Parkinson's disease, tPD).
עוד בעניין דומה
15 מטופלים עם tPD גויסו למחקר. כל מטופל עבר שני מטופלים בשני ימים עוקבים: ביום הראשון קיבלו המטופלים זריקה תת-עורית של תכשיר פלצבו, וביום השני קיבלו המטופלים אפומורפין. בכל יום, המשתתפים עברו שלוש סדרות של רישום אלקטרו-פיזיולוגי: T0 לפני מתן הטיפול, T1 לאחר 30 דקות ממתן הטיפול, ו-T2 לאחר 60 דקות ממתן הטיפול. החוקרים העריכו את השינויים האלקטרו-פיזיולוגיים באמפליטודת הרעד באמצעות מד-תאוצה תלת-צירי.
תכשיר הפלצבו היה יעיל בשיפור רעד במנוחה בכל המטופלים עם tPD י(p=0.009) ב-T1 אך לא ב-T2.י8 מתוך 15 המטופלים עם tPDי(53.3%) הגיבו לפלצבו עם ירידה של לפחות 70% באמפליטודת הרעד בהשוואה למצבם הבסיסי (מגיבים). לעומת זאת, 7 מתוך 15 המטופלים עם tPD י(46.7%) לא הציגו שום שינוי באמפליטודת הרעד לאחר מתן הפלצבו (לא-מגיבים). אפומורפין הביא לירידה משמעותית באמפליטודת הרעד הן לאחר 30 דקות והן לאחר 60 דקות בכלל המטופלים עם tPD שהשתתפו במחקר. ראוי לציין שהירידה באמפליטודת הרעד במשתתפים אשר הגיבו לפלצבו הייתה דומה לזו שהשיגה הגירוי הדופמינרגי לאחר מתן אפומורפין.
החוקרים מסכמים שמחקר זה מדגים שפלצבו נמצא יעיל מאוד בהפחתת רעד במנוחה בחצי מהמטופלים עם tPD. הירידה באמפליטודת הרעד במטופלים אלו אשר הגיבו לפלצבו הייתה דומה לזו שנגרם על ידי אפומורפין. יש צורך בביצוע מחקרים נוספים לבחון את המנגנונים המוחיים אשר עומדים ביסוד אפקט הפלצבו על רעד במנוחה.
מקור: