מטרת המחקר: השוואת שיעורי הישנות של התקף פסיכוטי, תחת טיפול אנטי-פסיכוטי אחזקתי לעומת הפסקת הטיפול.

רקע: הבנת הסיכונים היחסיים של טיפול אחזקתי לעומת הפסקת טיפול אנטי-פסיכוטי לאחר רמיסיה באפיזודה הראשונה של פסיכוזה (first episode psychosis, FEP) הינה חשובה, לטובת תכנון אסטרטגיה בניהול הטיפול.

שיטות: לצורך כך החוקרים ערכו סקירה סיסטמתית ומטה-אנליזה. מחקרים פרוספקטיביים ניסויים הכוללים קבוצות בקרה מקבילות זוהו על מנת להשוות טיפול אנטי-פסיכוטי אחזקתי, לעומת הפסקת הטיפול התרופתי, אם באופן חד או באופן הדרגתי, לאחר הגעה לרמיסיה ב-FEP.

תוצאות: שבעה מחקרים נכללו בעבודה. שיעורי ההישנות היו גבוהים יותר בקבוצת הפסקת הטיפול (53%; רווח בר-סמך 95%:39%, 68%; 290 משתתפים) בהשוואה לטיפול אחזקתי (19%; רווח בר-סמך 95%:0.05%, 37%; 230 משתתפים). בניתוח סטטיסטי של תתי קבוצות, ההבדל בסיכון להישנות היה נמוך יותר במחקרים עם תקופת מעקב ארוכה יותר, הפחתה הדרגתית במינון התרופות, סף הישנות גבוה יותר, מדגם גדול יותר, ומדגם ללא מטופלים עם תלות בסמים או אלכוהול. לא מספיק מחקרים כללו תוצאי תפקוד פסיכולוגי עבור מטה-אנליזה.

לסיכום, ישנו סיכון מוגבר להישנות של תסמינים פסיכוטיים, בקבוצה אשר מפסיקה את הטיפול התרופתי בהגעה לרמיסיה, אם באופן חד או בהפחתה הדרגתית,  בהשוואה לקבוצה אשר מתמידה בטיפול אחזקתי נוגד-פסיכוזה. לצד זאת, המחקר הדגים גודל אפקט והבדל מתון יותר בין הקבוצות, לעומת מחקרים קודמים שבחנו שאלה זו בעבר. אחד המדדים אשר השפיעו על צמצום הפער בין הקבוצות, הוא המקרים בהם ההפחתה במינון התרופות נעשתה באופן הדרגתי ומותאם.

מקור: 

Thompson, A. et al. (2018) BJPsych open. 4(4)