• יו״ר: ד"ר צבי פישל
  • יו"ר יוצא: פרופ' חיים בלמקר
  • יו"ר נבחר: פרופ' יובל מלמד
  • מזכירה: ד"ר מרינה קופצ'יק
  • גזברית: ד"ר לירון בודינגר
  • עורך IJP: פרופ' ישראל שטראוס
  • עורך האתר: ד"ר גלעד אגר
מגזין

מה אתם יודעים על רפואה להט"בית?

סטודנטים לרפואה בארה"ב פועלים למען הרחבת תכנית הלימודים המוקדשת לבריאות ולרפואת להט"בים בכלל וטרנסג'נדרים בפרט, אוכלוסיה שעד כה לא הוקדשה לה תשומת לב בלימודי הרפואה

הקהילה הטרנסג'נדרית. אילוסטרציה

סטודנטים צעירים בשנות הלימודים הראשונות שלהם בכמה מבתי הספר לרפואה היותר שמרניים ועתירי מוניטין בארה"ב הם שעומדים מאחורי ההישג: ההנהלות נאלצו להרחיב את תכנית הלימודים המתמקדת בבעיות הבריאות הייחודיות של הקהילה הלהט"בית.

כיום, על פי הערכות שונות, יש בארה"ב בלבד לפחות 1.4 מיליון בגירים, לערך 0.6% מאוכלוסיית המדינה, המשתייכים למה שמכונה "המיעוט המגדרי". מדובר באוכלוסיה שעד כה לא ניתנה לבעיות הרפואיות שלה תשומת לב מאחר ששום גורם המעורב בהכשרת רופאים לא התעניין בה – היא נחשבה ל"מיעוט מבוטל" שאין מקום להקדיש לו תשומת לב ושכל מי שיסיים את לימודיו בבית ספר לרפואה "יידע ממילא כיצד לטפל בו".

אלא שלא כך חשבו הסטודנטים עצמם. אחת מהם היא שרה שפיגל הלומדת בשנה השלישית ב-Medical College בניו יורק ופועלת בשלוש השנים האחרונות להרחבת החינוך הרפואי העוסק בקהילה הלהט"בית. בשבוע שעבר היא התראיינה לרדיו הארצי הציבורי (NPR) וסיפרה כיצד עלה הרעיון שאליו רתמה את חבריה, לא רק מהקהילה הלהט"בית. סיפורה מהווה ללא ספק דוגמה ראויה לחיקוי.

"הקרינו לפנינו סרט וידאו בן חצי שעה בסך הכל שהסביר מיהו טרנסג'נדר. הסרט היה טוב אבל לא סיפק שום מידע עבור סטודנטים לרפואה שבקרוב יהיו רופאים. מישהו תלה כרזה העוסקת במידע בסיסי מאוד על בריאותם של הלהט"בים, בלוח מודעות מאד נידח בקצה המסדרון שאיש כמעט לא מגיע אליו"

"כבר בשנה הראשונה שלי ישבתי באולם הרצאות אבל במקום הרצאה פרונטלית עם אפשרות להציג שאלות ולקיים דיון, הקרינו לפנינו סרט וידאו בן חצי שעה בסך הכל שהסביר מיהו טרנסג'נדר. הסרט היה טוב אבל לא סיפק שום מידע עבור סטודנטים לרפואה שבקרוב יהיו רופאים. מישהו תלה כרזה העוסקת במידע בסיסי מאוד על בריאותם של הלהט"בים, בלוח מודעות מאד נידח בקצה המסדרון שאיש כמעט לא מגיע אליו".

כך החל המאבק שאליו רתמה שפיגל עוד ועוד סטודנטים לרפואה גם מבתי ספר אחרים, והם החלו להפעיל לחץ על ההנהלות. חבורת הסטודנטים הציגה דרישה להכללת קורס נרחב לנושאי בריאות של בני הקהילה שיילמד במשך שבע שעות שבועיות לפחות. כלומר, מדובר בהגדלת התכנית באופן משמעותי, מחצי שעה עד שעה וחצי בלבד, כפי שהיה עד כה בכמה מוסדות, לכדי שבע שעות. הסטודנטים הסכימו שההרחבה תתבצע בפועל בשתי פעימות במשך שנתיים. "השינוי החשוב הזה לא היה מתבצע אלמלא הלחץ שהפעלנו", ציינה שפיגל.

הביקורת על בתי הספר לרפואה, על כך ש"הם עושים עבודה ירודה עד עלובה בהכנת רופאי העתיד בכל הנוגע להבנה הנדרשת לצורכיהם הייחודיים של הלהט"בים בנושאי בריאות וסיכונים לבעיות רפואיות שונות", הומחשה בממצאי סקר שביצעו בסוף 2017 סטודנטים בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת בוסטון. "הידע שלנו על בעיות הבריאות של טרנסג'נדרים היה, מתברר, קטן מזה שיודעים כל הומו או לסבית על עצמם".

לצד זה התברר כי במיוחד טרנסג'נדרים – אוכלוסיה מופלת לרעה - הם אלה שרופאים צריכים לדעת הרבה יותר על הבעיות הרפואיות שלהם. בשבוע שעבר ספגה אוכלוסיה זאת מהלומה כבדה כאשר המדיניות נגד הטרנסג'נדרים שמקדם הנשיא טראמפ זכתה לתמיכת בית המשפט העליון כאשר אישר את מניעת שירותם הצבאי. בניגוד להחלטה משפטית קודמת שקבעה כי האיסור איננו חוקתי, בית המשפט העליון של ארה"ב, עם רוב שמרני, העניק את הסכמתו לאכיפת מדיניות הנשיא, המונעת מטרנסג'נדרים לשרת ולהתגייס לצבא.

המדיניות הצבאית האמריקאית אסרה על שירות טרנסג'נדרים בצבא עד ממשל אובמה. זה אישר לחיילים הטרנסג'דרים להמשיך בשירותם הצבאי וקבע מועד שבו יוכלו להתגייס. טראמפ שינה את המדיניות הזאת ודרש לאפשר שירות בצבא רק לטרנסג'נדרים שאינם מבקשים לעבור ניתוח לשינוי מינם. מסמך שעליו חתם הנשיא הנוכחי קובע כי טרנסג'נדרים בעלי היסטוריה של "דיספוריה (חרדה, אי נוחות ודיכאון) מגדרית", מצב שיכול להביא אדם לידי צורך בטיפול רפואי, כולל שימוש בתרופות או בצורך ניתוחי, יהיו פסולים מהשירות הצבאי. רק "במצבים מסוימים ומוגבלים ביותר הנתונים לאישור שר ההגנה, תינתן בכל זאת אפשרות לטרנסג'נדרים לשרת".

בסקר שקיים משרד הבריאות והשירותים ההומניים בממשל יחד עם בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת הרווארד בבוסטון נמצא שאחד מכל חמישה טרנסג'נדרים נמנע מקבלת טיפול רפואי משום שהוא חושש כי הרופא או הרופאים שיטפלו בו יפלו אותו לרעה בהשוואה ליחס ולאיכות הטיפול שהם נותנים לאחרים

עולם הרפואה יודע כיום ששיעור גבוה מאוד של טרנסג'נדרים, ללא כל פרופורציה לגודלם באוכלוסיה, סובלים או יסבלו ממחלות נפש ומאיידס, לצד היעדר תעסוקה, עוני מרוד והטרדות קשות בסביבתם. נתונים בנושא זה נאספו בסקר שקיים משרד הבריאות והשירותים ההומניים בממשל יחד עם בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת הרווארד בבוסטון. נמצא בו שאחד מכל חמישה טרנסג'נדרים נמנע מקבלת טיפול רפואי משום שהוא חושש כי הרופא או הרופאים שיטפלו בו יפלו אותו לרעה בהשוואה ליחס ולאיכות הטיפול שהם נותנים לאחרים.

ד"ר מדלן דויטש, פרופ' משנה לרפואת משפחה וקהילה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו (UCSF), בין המוסדות המעטים שבהם הוקדשה תשומת לב לבעיות הבריאות של טרנסג'נדרים, אמרה באותה תכנית רדיו כי "בריאותם של אוכלוסיות קטנות ונבדלות צריכה בדרך זו או אחרת להימצא במוקד ההכשרה של סטודנטים לרפואה". היא עצמה עומדת בראש תכנית להענקת טיפול רפואי והשגחה על מצב הבריאות של סטודנטים טרנסג'נדרים הלומדים באותה אוניברסיטה. "כיום, בכמה מבתי הספר נעשית בסך הכל עבודה די טובה בהכנת רופאי העתיד להכרת הבעיות הבריאותיות של מיעוטים שונים כמו היספנים, שחורים ואחרים ועל פי מעמדם הסוציואקונומי, אבל מעט מאוד תשומת לב מוקדשת ללהט"בים ובמיוחד לטרנסג'נדרים", ציינה ד"ר דויטש.

עד לשנת 2011, הזמן החציוני הכלל ארצי שהוקדש לבריאות הלהט"בים בבתי הספר לרפואה בארה"ב (אם מחשיבים גם את אלה שבכל זאת קיימו קורסים ייחודים בנושא הזה) היה חמש שעות לכל היותר כאשר הנושאים שהוצגו בהם עסקו בנטייה מינית, מין בטוח וזהות מגדרית, בעוד שהיתה התעלמות מוחלטת מכל שאר הבעיות האחרות. כך עלה שסטודנטים רבים כלל לא קיבלו חינוך רפואי, עיוני וקליני, בכל הנוגע לבריאותם של הלהט"בים. "לא קיימת למעשה תכנית לימודים המשכית מחייבת וכלל ארצית בנושא החיוני הזה", אמרה ד"ר דויטש.

בשנה שעברה בוצע סקר בקרב 658 סטודנטים לרפואה בחוף המזרחי של ארה"ב, במרחב המוכר בשם ניו אינגלנד, וממנו עלה ש-80% מהם "חשבו שאינם כשירים/מסוגלים או מתאימים להעניק טיפול רפואי נכון, אפילו בסיסי, לאוכלוסיות המיעוטים המגדריים".

"באותם בתי ספר שבהם מלמדים נושאי בריאות של להט"בים, אלה בדרך כלל קורסי בחירה או סדרת הרצאות שמעבירים אותן בהפסקות הצהריים או בשעות הערב המאוחרות ולעתים קרובות מאוד על ידי הסטודנטים עצמם, כדי לצאת ידי חובה"

"אפילו אצלנו ב-UCSF", הדגישה ד"ר דויטש, "למרות שעמדנו בחזית נושאי הבריאות הייחודיים של הלהט"בים, יש עוד הרבה מה לעשות ויש לכלול את הנושא הספציפי הזה בקוריקולום החובה. הבעיה כיום היא שבאותם בתי ספר שבהם מלמדים נושאי בריאות של להט"בים, אלה בדרך כלל קורסי בחירה או סדרת הרצאות שמעבירים אותן בהפסקות הצהריים או בשעות הערב המאוחרות ולעתים קרובות מאוד על ידי הסטודנטים עצמם, כדי לצאת ידי חובה".

בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד מנסים עתה "להוציא את הנושא הזה מהפסקות הצהריים", ולשם כך נולדה היוזמה לנסות להכליל במשך שלוש שנים את נושאי הבריאות הללו בליבת הקוריקולום. על היוזמה הזאת הודיעה האוניברסיטה רק בסוף דצמבר האחרון ורק הודות לתרומה בסך 1.5 מיליון דולר, שהעמיד טרנסג'נדר יהודי בשם פרי כהן, היא יצאה עתה לדרך. כהן הביע תקווה שעוד בתי ספר יוקרתיים ילכו בעקבות הרווארד ואף ישתפו פעולה כדי לבסס את תכנית הלימודים הנדרשת הזאת.

עוד צוין בתכנית הרדיו שהוקדשה לנושא רגיש זה כי מחקרים שונים שנעשו בארה"ב העלו כי סטודנטים לרפואה שלמדו על הבעיות הרפואיות-בריאותיות של טרנסג'נדרים ובני הקהילה הגאה בכלל "חשו שהם מצוידים עתה טוב יותר בידע הנדרש להעניק למיעוט הזה טיפול טוב יותר". ואמנם, בתכנית הלימודים של בית הספר לרפואה באוניברסיטת בוסטון הוכללו תכנים הנוגעים לבריאות טרנסג'נדרים בקורס השנה השנייה באנדוקרינולוגיה ובית הספר מסר שכמעט 70% מהסטודנטים אכן חשים עתה, על סמך סקר, פחות אי נוחות מבעבר בכל הקשור להענקת טיפול נאות לטרנסג'נדר.

"אנחנו זקוקים לידע הזה שישקף את סוג הרפואה, שלמענה באנו ללמוד כאן", השיבו רבים ממשתתפי הסקר. אחדים מהם השיבו כי הגיעו למסקנה הזאת לאחר שיחות שקיימו עם טרנסג'נדרים שהסכימו לשתפם בלבטיהם. כמה בתי ספר כללו את הנושאים הנוגעים למיעוט הזה במסגרת לימודי היחידה לבריאות התנהגותית והפרופסורים אף החלו להדגים בהרצאותיהם כיצד לאבחן דיספוריה על רקע זהות מגדרית.

אבל לא מעט בתי ספר עדיין מהססים ומתחמקים מהוספת נושאים אלה לתכנית הלימודים הקיימת. בין הקשיים שנתקלים יוזמי הרחבת תכנית הלימודים לנושאי בריאות טרנסג'נדרית: קושי להשפיע על המחלקה לפרמקולוגיה להקדיש לכך קורס שיעסוק בתרפיה הורמונלית ויכלול את נושאי התרופות הנדרשות. יש מרצים שמסתפקים בהצגה כוללנית של נושא כמו תרופות לטיפול בבגרות מוקדמת מבלי אפילו לרמוז שניתן גם לשקול אותן לבני נוער שכבר החלו בהליכי תרפיה הורמונלית. פרופסור אחד העיר כבדרך אגב שמתן תרופה כזאת, כקו טיפול משני, היא "מחוץ לספר" ולכן איננו מעוניין לדבר עליה בהרצאותיו. גם במקרה הספציפי הזה, לחץ של סטודנטים ש"נברו" במסדי נתונים וחקרו אותה תרופה ואחר כך הציגו את הממצאים לפני אותו מרצה בכיר, הביא אותו לדבר על כך אבל שוב "כלאחר יד", משום שלא חש בנוח לעסוק בנושא מעבר למתן הרצאה אינפורמטיבית.

"זוהי הדוגמה לאתגר שעומד לפנינו מול הממסד הבכיר של בתי הספר לרפואה כמעט לאורך ולרוחב כל המדינה, בבואם להציע שינויים ועדכונים בנושאי הלימוד", אמרה הסטודנטית שרה שפיגל בסוף הראיון. "נשיג זאת אבל התהליך כולו איטי מדי, מסורבל ולא אחת מתסכל".

נושאים קשורים:  טרנסג'נדרים,  להט"בים,  הקהילה הלהט"בית,  מיעוטים,  חדשות,  מגזין,  לימודי רפואה,  סטודנטים לרפואה,  ממשל טראמפ
תגובות
 
אנונימי/ת
02.02.2019, 08:12

באמת מענין מה שונה מבחינת רפואה גופנית לעומת אוכלוסיות אחרות (ידוע על בעיות רגשיות, אבל כרופא שאינו פסיכיאטר/משפחה, מה יכול להיות שונה גופנית). האם דלקת ריאות/התקף לב/סרטן וכו מתנהגים שונה? (מעבר למובן מאליו שקשור למי שנוטלים סטרואידים וכו')? איך הרפואה שונה למעט נפשי/ניתוחים למודיפיקציה/הורמונים?

אנונימי/ת
07.02.2019, 21:07

אמת לאמיתה, אבל זה נכון לא רק לנושא זה. סטטיסטית, בכל חלוקה של האוכלוסייה לשתי קבוצות תמיד תמצא הבדלים סטטיסטיים ביניהן (למשל, ידעתם שלהומואים יש יחס שונה בין האצבע לאמה?), כך שלפי ההיגיון הזה אפשר לתת קוראסים ברפואה לבני 30, בני 40 ובני 50 וכן הלאה.

אנונימי/ת
07.02.2019, 19:11

באמת מענין איך זה שרוב הרופאים הלהט"בים בישראל נמצאים עמוק עמוק בארון.

פחדנות -- כבר אמרנו ?

צביעות של מערכת הבריאות -- כבר אמרנו ??