טרשת נפוצה הינה אחת מהסיבות הנפוצות לנכות מתקדמת באנשים צעירים, כאשר אפשרויות הטיפול מועטות בצורות המתקדמות של המחלה. ידוע כי הפתופיזיולוגיה של המחלה כוללת דה-מיאלניזציה וניוון עצבי. תהליכים אלו מוחשים על ידי הפעלה של המיקרוגליה, שתלויה באיתות דרך הרצפטור CSF-1Rי(colony stimulating factor receptor).
עוד בעניין דומה
החוקרים השתמשו במודל דה-מיאלניזציה שהושרתה על ידי מתן אקוטי וכרוני של קופריזון. ניסיון ההשפעה על המיקרוגליה נעשה באמצעות מתן פומי של מעכב CSF-1R הנקרא BLZ945 (שיכול לחדור למוח). החוקרים ניסו להעריך את ההשפעה המניעתית והטיפולית על הדה/רה-מיאלניזציה והניוון העצבי.
תוצאות החוקרים מראות ש-BLZ945 גרמה להפחתה משמעותית בכמות תאי המיקרוגליה. טיפול מונע ב-BLZ945 הפחית את הדה-מיאלניזציה במקרה האקוטי, בעיקר בקליפת המוח ובקפסולה החיצונית. לעומת זאת, הטיפול ב-BLZ945 כשל בלהגן על המיאלין או להחזירו באזורים עשירי מיאלין. עובדה זו יכולה להיות תוצאה של אובדן יכולת הבליעה של המיקרוגליה וכתוצאה מכך ירידה בהתמיינות של האוליגודנדרוגליה.
בדה-מיאלניזציה הכרונית, מנגד, שימוש ב-BLZ945 למטרות מניעה וטיפול קידם רה-מיאלניזציה והגנה על תאי העצב. לדעתם של החוקרים, תוצאות אלו יכולות, באופן פוטנציאלי, להוות בסיס לטיפול בסוגים מתקדמים של טרשת נפוצה.
מקור:
Mancini. V. et al. (2018). Glia. https://doi.org/10.1002/glia.23540