מהי יעילותו של גירוי חשמלי על-גולגולתי לטיפול בדיכאון?

גירוי חשמלי על-גולגולתי (tES) יעיל לתסמיני דיכאון במיוחד כשהוא משולב עם תרופות ובמידה רבה יותר אצל חולים עם דיכאון נלווה לבעיות רפואיות או פסיכיאטריות. כך עולה ממחקר שפורסם בכתב העת JAMA Network Open בשבוע שעבר.

מדובר בטיפול חדש יחסית שעדיין אינו נפוץ בעולם, ועד כה לא קיים אישור של ה- FDA לאף מכשיר או פרוטוקול טיפול ספציפי בתחום זה. בשונה מטיפולי גירוי מוחי מבוססים כמו טיפול בהלם חשמלי (ECT) או גירוי מגנטי חוזר על-גולגולתי (rTMS) שכבר זוכים להכרה רחבה ולמכשירים מאושרים לטיפול בדיכאון, הטיפול החשמלי על-גולגולתי נמצא עדיין בשלבי פיתוח ומחקר.

המטא-אנליזה הנוכחית, הגדולה והמקיפה ביותר שנעשתה עד כה בתחום, מספקת בסיס ראיות חזק שיכול לעזור לקבלת החלטות בדבר אימוץ הטכנולוגיה ולקבוע הנחיות לשימוש קליני בטוח ויעיל.

המחקר בוצע על ידי צוות חוקרים בינלאומי בהובלת חוקרים ממאיו קליניק והרווארד ובהשתתפות של חוקרים מהמוסדות הרפואיים המובילים בארה"ב ומסין. הם ביצעו מטא-אנליזה שיטתית וניתחו מידע מ-88 מחקרים מבוקרים ואקראיים שכללו יותר מ-5,500 משתתפים.

המשתתפים היו בגילאי 19 עד 77 שנים, בגיל ממוצע של 43 שנים, 60% מהם היו נשים. החוקרים חילקו את המשתתפים לשלוש קבוצות: עם הפרעה דיכאונית עיקרית, עם דיכאון נלווה לבעיות פסיכיאטריות אחרות ועם דיכאון נלווה לבעיות רפואיות אחרות.

במחקר נבדקו שלושה סוגים עיקריים של גירוי חשמלי על-גולגולתי שבכולם משתמשים באותן אלקטרודות על הגולגולת, אך עם סוג זרם שונה. הסוג הנפוץ והנחקר ביותר היה גירוי חשמלי ישיר על-גולגולתי (tDCS). בטיפול זה מועבר זרם ישיר חלש דרך אלקטרודות הממוקמות על הגולגולת, כאשר האלקטרודה החיובית (אנודה) מגרה את הפעילות הנוירונלית והשלילית (קתודה) מעכבת אותה.

הסוג השני שנבדק היה גירוי חלופי על-גולגולתי (tACS). בטיפול זה מועבר זרם שמשנה כיוון במהירות, אבל בתדירויות מבוקרות, במטרה לסנכרן את הפעילות החשמלית הטבעית של המוח בתדירויות רצויות. הסוג השלישי היה גירוי רעש אקראי על-גולגולתי (tRNS). בטיפול זה מועבר זרם חלופי אקראי במספר תדירויות במקביל, במטרה להגביר את פעילות הנוירונים במוח.

הממצאים מראים שגירוי חשמלי על-גולגולתי קשור להפחתה משמעותית בתסמיני דיכאון. החוקרים מצאו שהיעילות גבוהה יותר אצל חולים עם דיכאון נלווה לבעיות רפואיות ופסיכיאטריות אחרות בהשוואה לחולים עם הפרעה דיכאונית עיקרית בלבד.

שילוב של tDCS עם תרופות אנטי דיכאוניות הראה שיפור משמעותי בהפרעה דיכאונית עיקרי  ושיעורי היענות מוגברים בעוד שטיפול tDCS לבדו לא הראה שיפור משמעותי. גירוי חלופי (tACS) הראה יעילות בטיפול בהפרעה דיכאונית עיקרית עם הפחתה בתסמינים ושיעורי היענות גבוהים יותר, בעוד שגירוי רעש אקראי (tRNS) לא הראה שיפור משמעותי.

תופעות הלוואי היו ברובן קלות עד בינוניות וכללו אדמומיות בעור, כאבי ראש, גירוד, עקצוץ ותחושת שריפה במקום האלקטרודה, סחרחורת, בחילה והפרעות שינה. תופעות לוואי חמורות היו נדירות יותר עם tDCS מאשר עם קבוצת הביקורת, כאשר היפומאניה או מאניה היו השכיחות ביותר עם 15 אפיזודות בקבוצות הטיפול לעומת שלוש בקבוצות הביקורת. לא דווח על התקפי פרכוסים כתופעת לוואי חמורה.

החוקרים גילו שהפרמטרים החשובים לתוצאות הטיפול כוללים את גודל האלקטרודה ומיקומה עבור קבוצות ההפרעה הדכאונית העיקרית והדיכאון עם בעיות פסיכיאטריות נלוות, ואילו עבור קבוצת הדיכאון עם בעיות רפואיות נלוות גם משכי הגירוי. השפעה נרשמה גם למספר הפגישות ועוצמת הזרם. ניתוח תת קבוצות הראה שטיפול tDCS במרפאה היה יעיל יותר מטיפול ביתי, ושתוצאות הטיפול נמשכו עד למעקב של פחות משלושה חודשים.