בעוד שהסיכון המוגבר לשיטיון (דמנציה) בקרב חולי סוכרת ידוע, השפעתה של המחלה על היכולת הקוגניטיבית בגילאים מוקדמים יותר אינה ברורה. מחקר חדש, שפורסם לפני ימים ספורים (19 בדצמבר) באתר כתב העת The Lancet Diabetes & Endocrinology, בחן את הקשר שבין סוכרת בגיל העמידה המאוחר ואיזונה - לבין קצב ההידרדרות הקוגניטיבית.
עוד בעניין דומה
- שילוב של לינגליפטין ומטפורמין מסתמן כאפשרות טיפול מועילה בחולי סוכרת, שלא השיגו את יעדי הטיפול עם מטפורמין בלבד
- בטיחות ויעילות אינסולין אספרט 30 ביפאזי במטופלים עם סוכרת סוג-2, במעבר מטיפול באינסולין במשטר בזאל-בולוס במחקר A1chieve
- עיכוב דיפפטידיל פפטידאז-4 (DPP-4) במטופלים עם סוכרת מסוג 2 המטופלים בסיטהגליפטין, וילדהגליפטין או סקסהגליפטין
במחקר נכללו 5,653 משתתפים מעוקבת מחקר Whitehall II, בגיל חציוני של 54.4 שנים (טווח בין רבעוני: 50.3-60.3 שנים), שסווגו לארבע קבוצות: נורמוגליקמיים, טרום-סוכרת, סוכרת חדשה וסוכרת ידועה.
המשתתפים עברו בדיקות זיכרון, הסקת מסקנות ורהיטות היגוי שלוש פעמים בתקופה של עשור (1997-1999, 2002-2004 ו-2007-2009), במקביל להערכה מתמשכת של איזון הסוכרת בעזרת HbA1c.
לאחר תקנון למאפיינים חברתיים, דמוגרפיים, התנהגות הקשורה לבריאות ומחלות כרוניות, נמצאה באלו עם סוכרת ידועה הידרדרות מהירה יותר ב-45% (פער בהידרדרות לאורך 10 שנים: -0.13 סטיות תקן; רווח בר סמך של 95%: (-0.26) – (-0.00)2; p=0.046) בזיכרון, ב-29% (-0.10 סטיות תקן; (-0.21) – (-0.01); p=0.026) בהסקת מסקנות, ו-ב-24% (-0.11 סטיות תקן; (-0.21) – (-0.02); p=0.014) בציון הקוגניטיבי הכולל בהשוואה לאלו ללא סוכרת (נורמוגליקמיים).
איזון סוכרת גרוע בקרב חולי הסוכרת נמצא קשור להידרדרות מהירה יותר במובהק של הזיכרון (-0.12 סטיות תקן; (-0.22) – (-0.01); p=0.034), וקצב מהיר יותר על סף המובהקות של הידרדרות יכולת הסקת מסקנות (-0.07 סטיות תקן; (-0.15) – (0.00); p=0.052).
קצב הידרדרות היכולות הקוגניטיביות במשתתפים שסבלו מטרום-סוכרת או סוכרת שאובחנה לאחרונה נמצא דומה לקצב של אלו ללא סוכרת.
לאור ממצאים אלו קובעים החוקרים, כי קצב הידרדרות התפקוד הקוגניטיבי בחולי סוכרת סוג 2 בגיל העמידה תלוי הן במשך המחלה והן באיזונה.