במחקר שתוצאותיו התפרסמו בכתב העת Arthritis Care & Research, חוקרים ניסו לקבוע האם נוכחות של דיכאון או חרדה קשורה בשמירה על פעילות מחלה מינימלית (MDA) לאורך זמן, בקרב מטופלים עם דלקת מפרקים ספחתית (PsA).
עוד בעניין דומה
במחקר הוכללו 743 מטופלים מבוגרים שענו על קריטריוני CASPER, אחריהם נערך מעקב פרוספקטיבי בין השנים 2008-2017. פרוטוקול סטנדרטי שכלל הערכת רופא מטפל ודיווחי מטופלים הגדיר האם הושגה MDA לאורך זמן. MDA לאורך זמן הוגדרה כמענה על קריטריוני MDA בשניים או יותר ביקורים עוקבים. נוכחות דיכאון/חרדה נקבעה לפי 3 הגדרות: (1) ניקוד ≤ 38 ב-Mental Component Summary score בשאלון; SF-36 (2) ניקוד ≤ 56 ב-Mental Health sub‐scale score; ו-(3) דיווח ראומטולוג בדבר אבחנה או טיפול בדיכאון/חרדה. ניתוח דיסקרטי של זמן-לאירוע בוצע בהתבסס על מודל סיכויים פרופורציונליים, על מנת לזהות גורמים הקשורים בהשגת MDA לאורך זמן.
החוקרים מצאו כי מספר המטופלים שזוהו כסובלים מדיכאון/חרדה במועד תחילת המעקב היה: תחת הגדרה (1)- 331 (44.54%), 2- 364 (48.99%) ו-3- 211 (28.4%). 337 מטופלים (45.36%) נכשלו בהשגת MDA לאורך זמן. נוכחות של דכאון/חרדה נמצאה בקשר עם הסתברות מופחתת להשגת MDA לאורך זמן עם יחס סיכויים (OR)=0.30, p<0.0001, OR=0.34, p<0.0001, OR=0.47, p<0.0001 עבור הגדרות 1-3, בהתאמה. משתנים אחרים שנמצאו קשורים עם הסתברות מופחתת להשגת MDA לאורך זמן כללו את אינדקס התחלואה הנלווית Charlson ופיברומיאלגיה.
החוקרים סיכמו כי תסמיני חרדה/דיכאון מפחיתים את ההסתברות להשגת MDA לאורך זמן בקרב מטופלי דלקת מפרקים ספחתית. ניהול מקיף של דלקת מפרקים ספחתית צריך לכלול אמצעים לטיפול במצבים הנלווים הללו.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
