תוצאותיהם של מחקרים המשווים את המזג (temperament, טמפרמנט) ומאפייני אישיות בין מטופלים עם הפרעות מצב רוח (mood disorders, הפרעות אפקטיביות) ונבדקים בריאים הראו שונות רבה.
עוד בעניין דומה
מבחן ה- Temperament and Character Inventoryי (TCI) חולק ל-101 מטופלים עם הפרעה דו-קוטבית מסוג 1 (bipolar Iי); 96 מטופלים עם הפרעה דו קוטבית מסוג 2 (bipolar IIי); 123 מטופלים עם דיכאון קליני (major depressive disorder) ו-125 נבדקים בריאים.
סדרה של מודלים ליניאריים כלליים בוצעה על מנת: (1) להשוות בין ממדים שונים של ה-TCI בין הקבוצות; (2) לבחון האם קיימת השפעה של הממדים השונים של ה-TCI על המאפיינים הקליניים של הפרעות מצב רוח; (3) לזהות כל קשר שקיים בין ממדיו השונים של מבחן ה-TCI והמאפיינים הפסיכופתולוגיים במופע (אפיזודה) של דיכאון קליני. משתנים דמוגרפיים וקליניים גם נכללו במודלים כמשתנים בלתי תלויים.
מאפיין הימנעות מנזק (Harm Avoidance) גבוה יותר נמצא בקרב מטופלים עם הפרעה דו קוטבית מסוג 2 ומטופלים עם דיכאון קליני, אך לא בקרב מטופלים עם הפרעה דו קוטבית מסוג 1. התעלות עצמית (Self-Transcendence) הייתה גבוה בקרב מטופלים עם הפרעה דו קוטבית מסוג 1.
המודלים שביצעו החוקרים הראו בנוסף, שנבדקים בריאים היו בעלי הכוונה עצמית (Self-Directedness) גבוהה יותר בהשוואה למטופלים עם דיכאון קליני או עם הפרעה דו קוטבית מסוג 2. לא נמצא קשר בין אף אחד ממדיו של מבחן ה-TCI לחומרת הסימפטומים. לעומת זאת, נמצא קשר חיובי בין הימנעות מנזק והעול הכללי הנובע ממופעי דיכאון לאורך החיים.
החוקרים מסכמים, כי על אף מגבלות המחקר הכוללות הטרוגניות גדולה של מטופלים והיותו מחקר חתך, באופן כללי, הממצאים מקבוצת החולים שנבדקה תומכים בטענה שהמזג ופרופיל האישיות של מטופלים עם דיכאון קליני וטופלים עם הפרעה דו קוטבית מסוג 2 הינו זהה, ובא לידי ביטוי בהימנעות גבוהה מנזק ובהכוונה עצמית נמוכה.
לעומת זאת, מטופלים עם הפרעה דו קוטבית מסוג 1 מציגים רק התעלות עצמית גבוה יותר, ואילו מאפייני הימנעות מנזק וההכוונה העצמית שלהם קרובה לנורמה.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
