שיפור בדיקת הסקר לאובדנות על מנת לזהות מטופלים בסיכון מוגבר

מעל 95% מהמטופלים אשר נמצאים חיוביים בבדיקת סקר לאובדנות על פי ה-Patient Health Questionnaire-9י(PHQ-9) לא מבצעים ניסיון אובדני או מתים כתוצאה מהתאבדות, מה שעלול להוביל לטיפול לא מוצדק ו/או ניתוב בלתי יעיל של משאבים מוגבלים. מטרת המחקר הייתה לבחון האם ניתן לשפר את הסקר לאובדנות באופן משמעותי בכדי לזהות מטופלים בסיכון מוגבר.

החוקרים גייסו למחקר מטופלים אשר היו זכאים לטיפול רפואי מהמערכת הרפואית של משרד ההגנה האמריקאי בשש מרפואת צבאיות ראשוניות. המטופלים השלימו הערכה על סמך דיווח עצמי אשר כללה מילוי PHQ-9 וכן 16 פריטים מתוך סולם ה-Suicide Cognitions Scale (SCS) במהלך ביקורים שגרתיים במרפאה.

תוצאות המחקר הראו כי מתוך 2,744 מטופלים, 13 (0.5%) התנהגו בצורה אבדנית במהלך 30 הימים שחלפו מאז הבדיקה ו-28 (1%) הציגו התנהגות אבדנית בתוך 90 יום מהבדיקה. פריטי SCS מרובים הבדילו בין מטופלים עם התנהגות אבדנית פחות מ-30 יום לאחר שנמצאו חיוביים לסיכון אבדני. העצמת ה-PHQ-9 על ידי שימוש בפריטי ה-SCS שיפרה את יכולת הזיהוי של מטופלים שהיו בסיכון מוגבר להתנהגות אובדנית בתוך חודש מהסקירה החיובית ללא פגיעה ברגישות המבחן.

החוקרים סיכמו כי בקרב מטופלים במרפאות ראשוניות אשר נמצאו חיוביים בבדיקת סקר לאובדנות על פי שאלון ה-PHQ-9, פריטי SCS שיפרו את ביצועי הסקר על ידי כך שמצאו את המטופלים אשר היו בסיכון מוגבר להתנהגות אובדנית בתוך 30 הימים לאחר הבדיקה.

מקור: 

Craig J. Bryan et. al (2021) Annals of Family Medicine DOI: https://doi.org/10.1370/afm.2729