"ADHD היא הפרעה רפואית כרונית לכל דבר ועניין"

חשיפה לעופרת, עישון, צבעי מאכל, אקמול בהריון, פגות וחרדה אימהית הם גורמי הסיכון להפרעת קשב וריכוז ADHD, בעוד שלכידות משפחתית מגנה מפניה. כך נמסר בכנס ה-ADHD שהתקיים בשבוע שעבר בתל אביב ובו נסקרו עיקרי כנס Meeting of Minds הבינלאומי.

בפאנל המומחים שהתקיים בכנס דנו, בין היתר, בחשיבות המעקב בהפרעת קשב לאור העובדה שהיא משתנה לאורך חיי המטופל.

פרופ' איריס מנור, יו"ר החברה להפרעות קשב. "הסובלים מ-ADHD נוטים לפתח תחלואה נלווית רבה ובמיוחד מי שאיננו מטופל". צילום: סטודיו Snap

פרופ' יעל לייטנר, מנהלת היחידה להתפתחות הילד בבית החולים דנה דואק לילדים במרכז הרפואי איכילוב, התייחסה להרצאתו של סטפן פרון על גורמי סיכון להפרעת קשב ולהרצאתה של סוזאן יאנג בנושא טיפול תרופתי – הרצאות שניתנו בכנס הבינלאומי הנ"ל.

פרופ' לייטנר הדגישה: "הפרעת קשב וריכוז היא מולטי פקטוריאלית. זיהוי גורמי הסיכון הוא משמעותי כיוון שלפחות בחלק מהמקרים יכולים להתערב מבחינה מניעתית. יש מספר גורמי סיכון להתפתחות הפרעת קשב, ביניהם חשיפה לעופרת, עישון בהריון, עישון פסיבי - גורם סיכון חזק מאוד - חשיפה לצבעי מאכל, אקמול בהריון (העלאת הסיכון ב-33% יותר), פגות, משקל לידה נמוך לגיל ההריון, השמנה בהריון וחרדה אימהית בהריון. מנגד, גורם המפחית את הסיכון ל-ADHD הוא לכידות משפחתית. מסתבר שזו מגנה מפני ADHD וככל שהלכידות המשפחתית גדולה יותר, כך חומרת ADHD נמוכה יותר".

כמו כן מסרה פרופ' לייטנר כי הסיכונים באי טיפול ב-ADHD הם: שיעור תמותה גבוהה יותר בקרב מי שאינו מטופל וכן  סיכוי גבוה בכ-50% להיות מעורבים בתאונות דרכים. כמו כן, מי שלא מטופל נוטה יותר למעורבות בפשיעה - 26% מבין העבריינים הם בעלי הפרעת קשב. לאדם עם ADHD בכלא יש סיכון גבוה לחזרה לכלא ולענישה חוזרת בגלל התנהגות לא תואמת בתקופת המאסר.

לגבי הטיפול, ציינה פרופ' לייטנר, התפיסה הרווחת כיום היא שהאבחון צריך להיות רב תחומי וכך גם הטיפול. להתערבות רב תחומית יתרון גדול בעיקר בהקשר להתנהגות אנטי סוציאלית ודימוי עצמי.

פרופ' איריס מנור, יו"ר החברה להפרעת קשב, התייחסה בהרצאתה להפרעה ככרונית ולתחלואה הנלווית: "הבנת מהלך הפרעת ADHD השתנה בשנים האחרונות - מהפרעה המתחילה בילדות וממשיכה או דועכת בבגרות, לעבר מסלול שהוא כרוני כאשר חלק מהתסמינים אף מחמירים. ADHD היא הפרעה פלוקטו-אקטיבית שמופיעה ונעלמת בהתאם לנסיבות. הבנה זו מכלילה הפרעת קשב כהפרעה רפואית כרונית לכל דבר ועניין".

לדבריה, "הסובלים מ-ADHD נוטים לפתח תחלואה נלווית רבה ובמיוחד מי שאיננו מטופל. מספר דוגמאות להפרעות פסיכיאטריות נלוות: דיכאון, מחלה ביפולרית, חרדה והפרעת אישיות גבולית".

ד"ר ירדן לוינסקי, פסיכיאטר ראשי בתחום הקהילה בשירותי בריאות כללית, הדגיש את הקשר בין הפרעת קשב לבין התמכרויות: "מעל 10% מהאוכלוסיה בישראל סובלים מהתמכרויות - למין, אלכוהול תרופות, סמים וכו'. בשנתיים האחרונות מגיפת הקורונה גרמה לעלייה בהתמכרויות. בקרב הסובלים מהפרעת קשב, יש שכיחות מאוד גבוהה של התמכרויות בהשוואה לאוכלוסיה הכללית וגם אצל בני משפחתם מדרגה ראשונה או השנייה. אנשים עם הפרעת קשב גם נמצאים בסיכון גדול יותר לפתח תלות בחומרים והם יותר רגישים לאלכוהול.

"חיפוש ריגושים אצל מהמרים פתולוגים הסובלים מ-ADHD פחות דומיננטי ואילו הבעיה המרכזית היא חוסר היכולת לתכנן ותחושת דחיפות לעשייה. כשאדם כזה מרגיש דחיפות להמר, זה חייב להיות עכשיו, אחרת משהו רע יקרה לו, כביכול. כשבדקו את הרצפטורים לדופמין, ראו קשר ישיר בין כמות נמוכה של רצפטורים לדופמין ועלייה ברמת הדחיפות".

לדבריו, אין לבצע אבחון בזמן שימוש פעיל בחומרים ויש לבדוק אצל מכורים היסטוריה של הפרעת קשב. כמו כן, "ניתן לתת סטימולנטים למי שמכור, בליווי תמיכה וניטור מינונים כדי שלא יעשה שימוש לרעה. יש לטפל בהתמכרות בנפרד, לעודד טיפול קוגניטיבי-התנהגותי וטיפול פסיכוסוציאלי. יש מקום לטפל גם במכורים כי מי שסובל מהתמכרויות זקוק למינונים גבוהים יותר של סטימולנטים, אך יש לעשות זאת עם הניטור והתמיכה הדרושים".

כמו כן נמסרו בכינוס פרטים על סטימולנט חדש לטיפול ב-ADHD העומד להגיע לישראל בחודש הקרוב. התכשיר בשם קוויליואנט (Quillivant) הוא מתילפנידאט בסירופ בשחרור מושהה לכ-12 שעות.